|
|
Page:6
אבא בספרו השני - הכנרתי כתב לי אבא הקדשה שמאוד יקרה ללבי ואני אוהבת לשוב ולקרוא בה : " לגליה , בתי , שגדלה לקול המיה הגלים ורשרוש הדפים האלה שי מאבא מנדל ואני אכן גדלתי לקול המית הגלים , המית הגלים האהובים כל כך על אבא , הגלים שאני קרויה על שמם , בלי הכנרח שהייתה אהבתו הגדולה של אבא ואותה לא עייף מלחקור כל ימיר . את המית הגלים הזו למדתי גם אני לאהוב בזכותו . וגם לקול רשרוש הדפים האלה גדלתי , הדפים האלה דפי ' הכברתי ועוד דפים אחרים ררביס כל כך . דפי ספרים ומאמרים אין ספור , דפי ההנ " ך והברית החדשה וספרות חכמים , ספרי היסטוריה וארכיאולוגיה וידיעת , / n / c / 7 שכולם נקשרים , כך או אחרת , לכנרת . התמונה החרותה עמוק בלבי היא תמונתו של אבא , הלמדן הנצחי , יושב בפינת האוכל הקטנה שלנו . שחלונה צופה אל הכנרת , יושב וקורא , יושב וכותב , יושב ולומד , את הידע שלך שאב אבא מהספרים - ומהגדולים שלו . מאז שאני זוכרת את עצמי , טיילתי עם אבא . ברגל , באופניים , מסביב לכנרת , על ההרים שמסביבה , על חופיה . אבא תמיד שפע ידע אך היה גם ppo גדול , רצה לגלות ערר פינה שלא הכיר , להוסיף עיר פיסת מידע ולקשר גם אותה לאוצר הגדיל של הבנרת . גם כשכבר פגעה בו המחלה לא ויתר , והוא סיפר לי בגאווה שהיום הצליח לטפס באופניים את העליה הגדולה בדרך לכורסי והיום הלך , נעזר במקלו , את כל הדרך ' עד לחוף - הפרסי - ומצא שם עוד אבן שסיפרה לר משהו חשוב שלא ידע על הכנרת . עד שגם לרכב על אופניו לא יכול היה עוד , ואחר כך גם לא ללכת , אז היינו לוקחים » וחו להסתכל על הכנרת . בימיו האחרונים צפינו בה מכיוון טבריה . זכות גדולה נפלה בחלקו של אבא שאת אהבתו לכנרת ליוותה כל השנים אהבתה של אמא . אמא שהלכה איתו בכל שנותיה , לא הרפתה ממנו לרגע גם בשנים הפחות טובות וטיפלה בו במסירות ובאהבה , שלא ידעתי שיכולות להיות כמותה , תמה מנת החסד , תמה גם מנת הסבל . נוח , אבא , בשלום על משכבך . הכנרת כאן , ממש לצדך , כמו שתמיד רצית וכאן היא תישאר תמיר , באהבה , גליה
|
הוצאת קיבוץ עין גב
|