|
|
Page:15
וניסה להתמודד עם החוויות הקשות לבדו , שכן ראה בכך חלק מן המטלות של עיסוקו . בהדרגה חלה התדרדרות במצבו הנפשי ; החל לשים לב לקשיים בהרדמות ובסיוטים שגרמו לו להתעורר באמצע הלילה כשהוא שטוף זיעה . במשך היום רבו הערותיהם של אשתו ושל חבריו שהוא מתוח ועצבני . הוא איבד עניין בתחביביו - כבר לא הייתה בהם הנאה-והעדיף להתרחק מחברים . בדיעבד מספר ג ' שהתבייש לפנות לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי : " לא רציתי שיחשבו עליי שאני חלש " . לפני כשש שנים בעת מרדף של כוח משטרה אחר עבריינים שהתפתח לקרב יריות , פגע בו כדור ופצע אותו בידו . הוא פונה לבית חולים , נותח להוצאת הקליע ושוחרר לביתו . בעקבות האירוע , החמירו מאוד הסימפטומים הפוסט - טראומטיים ; נוסף על כך , תמונות מאירוע הפציעה ומחשבות עליו החלו להטרידו . בעת קבלתו לטיפול , תיאר שחוזרות אליו תמונות מאירועים ומחוויות בעבר ( פיגועים , רציחות ואירוע הפציעה שלו עצמו ) . יואב סיפר על האירועים שעלו בו בהבזקים : המראות הקשים של הגופות בפיגועים וריח השרוף . באותם רגעים נדמה היה לו שהוא שוב בזירת האירוע , עלתה בו תחושת מחנק ולבו הלם בחזקה . נוסף על כך , דיווח על הפרעות קשות בשינה ועל סיוטים מטרידים שמהם הוא מתעורר כל לילה בחרדה , זיעה קרה ודפיקות לב . הכאב ביד הפצועה לא פסק והזכיר לו את אירוע הירי . בשיחות נוספות סיפר כי מבין האירועים הרבים מספור , שחווה בשירותו , הציקו לו במיוחד אירוע הפציעה שלו ואירוע חבלני שבו פגעו מחבלים בבני משפחה , והוא הגיע לזירה וראה את אבי המשפחה גוסס . כשהוא נזכר באירוע , עולה בו מיד המחשבה : " ומה אם אני הייתי מת מהפציעה שלי כמו אותו אבא " . מאז האירוע , הוא נמנע ממקומות שיש בהם אנשים ; הוא חו ֹ ו ֶ ה את העולם כמסוכן ביותר ומשוכנע שצריך להיות תמיד על המשמר . גם למכולת השכונתית ,
|
|
|