|
|
Page:13
1 מבוא מיכאל בלינט פותח את ספרו באומרו שהוא בא לסכם מספר רב של סמינרים מחקריים , שהתכנסו באופן קבוע במכון " טוויסטוק " באנגליה במשך מספר שנים , ומטרתם הייתה " חקירה של המשמעויות הפסיכולוגיות של הרפואה הכללית . " כבר במבוא , בלינט מציין שהדיון גילה די מהר שהרופא עצמו הוא התרופה שבשימוש הנרחב ביותר ברפואה הכללית . כלומר , שחשוב לא רק סוג הכדורים או התרופה , אלא כיצד , באיזו דרך ובאיזו אווירה , הרופא נותן לחולה את התרופות שהוא רושם לו . בלינט ממשיך לדבר בפתח ספרו על האנלוגיה שבין רופא לתרופה : " הסמינר הלך וגילה די מהר שלא קיימת פרמקולוגיה של התרופה החשובה הזאת . " אין הוראות שימוש של תרופה זאת בשום ספר לימוד רפואי , אין מידע מהו המינון הנכון והמתאים שעל הרופא לרשום את עצמו כתרופה , מהם התועלת והנזקים שהתרופה הזאת יכולה לגרום , על התפתחות של אלרגיה ל " תרופה " הזאת ועל תופעות הלוואי שלה . מעניין להשוות את חוסר הידע בקשר ל " תרופה = רופא " , לידע הרב ולהוראות המדויקות , שמבוססות על ניסויים וקבוצות ביקורת , אשר קיימים בקשר לכל תרופה אחרת . מכיוון שחסר מידע , הרופא צריך ללמוד מהניסיון ומהשכל הישר , באיזו צורה ובאיזה מינון כדאי שהוא ירשום את עצמו כתרופה . המחקר שהתקיים בסמינר הינו ההתחלה של כתיבת הפרמקולוגיה החדשה הזאת . בלינט הדגיש את ההשפעה של תהליכי העיור ( אורבניזציה ) שגרמו לכך שהרבה אנשים , אשר איבדו את שורשיהם ואת המסגרת המשפחתית הרחבה שלהם , יהיו בודדים וגלמודים . כתוצאה מכך , כאשר יש מצב של עקה ( לחץ , Stress ) רגשית ממושכת , אין להם עם מי להתייעץ או לדבר אפילו רק כדי להסיר את הנטל מעצמם . הרבה פעמים המצב של לחץ רגשי מלווה בתסמינים גופניים . אחד המקומות הנגישים , שבהם האדם יכול היה להתלונן ולבקש עזרה , היה אצל הרופא שלו . הן התלונות עצמן , והן עצם האפשרות להתלונן , ביטאו מצב של סבל שטרם התארגן .
|
|