|
|
Page:11
במסע הזה לא קפצתי אל העתיד , כמובן . אבל בכל מקום שבו הייתי שאלתי עליו , ביקשתי פתרונות , רעיונות , דרשתי מאנשים להציג את התכנית שלהם , לשרטט את הגבולות , להתמודד עם השלכות החזון שלהם , ואם אין חזון , שיהרהרו בעניין ונדבר שוב בקרוב . שאלתי על גבולות , על אזרחות , על זהות , שאלתי על 2040 ועל . 2060 הייתי נחוש בדעתי להציג ליהודים ולערבים החיים בגדה המערבית את השאלה שטורדת את שלוותי בשנים האחרונות , השאלה המכריעה ביותר שניצבת בפנינו : איך ייראה העתיד כאן . לא בזבזתי זמן בהתנצחויות , בהטפות מוסר ובהבעת זעזוע אינסופי . לרוב רציתי לשמוע את הסיפורים והרעיונות של האנשים הניצבים מולי , ולפעמים גם להובילם לקצה גבול ההיגיון שלהם , לחכך את החזון הפוליטי שהציגו באבני המציאות , ולהשאיר לקורא מקום להתלבט ולגבש את עמדתו . המסע הזה עבורי היה הזדמנות להיישיר מבט אל השד הזה , חסר הצורה , שממתין לנו בעתיד . ואם סופרים משתמשים בלחשים , בזיכרונות , בפחדים , בחלומות שמתערבלים בתודעתם והופכים " שד לסיפור " , במסע הפוליטי הזה ביקשתי להפוך את השד למודל פוליטי בהיר ככל האפשר , בעצם למודלים שונים שיתמודדו עם העבר , ההווה והעתיד . כי זו נקודה הרת גורל : כל מודל פוליטי בישראל חייב להתמודד עם העבר , ההווה והעתיד , ורוב המודלים המוכרים לא מתמודדים עם שלושתם ביחד או למשל בוראים מחדש את העבר באופן שיאשש את תפיסתם וקובעים שהכול התחיל בכיבוש הגדה המערבית על ידי ישראל בשנת . 1967 *** שאלו אותי בסוף המסע אם עכשיו אני יותר מיואש או אופטימי . האמת שאיני יודע בדיוק . אולי הייתי אמור לחוש מפוכח יותר , במידת מה אני אמנם חש כך , אבל לא תמיד . אחרי הכול ראיתי במסע הרבה דברים מייאשים , למדתי עד כמה מנגנון הכיבוש מסועף ומורכב — מעין מבוך שאי אפשר שלא להיאבד בפיתוליו — אבל גם פגשתי אנשים שעוררו בי תקווה , אפילו השראה , ושמעתי רעיונות חדשים . בסופו של חשבון אני מאמין שהמאבק על מרחב פוליטי שבו יהודים וערבים חיים בשוויון זכויות רחוק מלהסתיים . הרי מהמאה העשרים אפשר ללמוד בוודאות דבר אחד : שינויים אדירים שאיש לא העלה על דעתו מתרחשים פתאום , לפעמים בהרף עין אחד . אין צו עליון
|
|