|
|
Page:8
כאן וברחבי העולם על דברים שראיתי . התגובות לסיפוריי נעו בין פליאה לחוסר אמון : באמת יש שכונות כמו ראס ח ' מיס , תושבי ישראל שחיים בצד הפלסטיני של החומה ? באמת יש כל מיני מרחבים מעורפלים , נזילים , ללא חוק , ללא שליטה מוניציפלית ולאומית ברורה ? ההתנחלויות באמת פרושות בכל רחבי הגדה המערבית ולא רק בגושי ההתנחלויות ? הפלסטינים והמתנחלים נוסעים באותם כבישים ועומדים באותם פקקי תנועה ? יש כל כך הרבה מתנחלים חילונים ? בהדרגה הבנתי שבין ישראל שאני מכיר ובין הגדה המערבית לא קיימים רק מחסומים כמו קלנדיה — קיים בעיקר מחסום תודעתי , שמתגבה בהדרגה . גדלתי בישראל בשנות השמונים , ובשנים הללו מאות אלפי פלסטינים מהגדה המערבית עבדו בישראל מדי יום והסתובבו ברחובות ירושלים , תל אביב , חיפה וערים אחרות . מאז הסכמי אוסלו , וביתר שאת מאז פרוץ האנתפאדה השנייה ובניית החומה — ההפרדה בין הפלסטינים בגדה המערבית ובין הישראלים נעשתה נוקשה ומתוכננת , הפלסטינים כאילו נעלמו מרחובותינו , ורוב הישראלים לא עברו את הקו הירוק . וכך , צעירים יהודים בני 18 שאתם דיברתי לא פגשו פלסטיני מימיהם , אפילו לא אחד , ופלסטינים באותו גיל נתנו בי מבט מלא פליאה כשראו אותי , כי הייתי היהודי הראשון שפגשו בחייהם . אבל גם ישראלים ותיקים שפעם הכירו פלסטינים מהגדה המערבית , אפילו חיו אתם , לא ראו אותם כבר שנים רבות . למעשה , בשנים האחרונות הפכה הגדה המערבית בעיני רוב הישראלים למחוז שנמצא אי שם מעבר להרים הגבוהים , הרחק מהעין . הם יודעים שאירועים מסוימים מתרחשים שם , הם מדברים לפעמים על הכיבוש וההתנחלויות , אבל אין להם מושג איך נראית הגדה המערבית כיום ואיך אנשים חיים שם . רוב הישראלים שמנהלים דיון פוליטי על הכיבוש רואים בעיני רוחם מפה משנת 1995 או , 2004 ללא קשר אמתי למציאות המתהווה במרחב , והתוצאה הבלתי נמנעת היא שהדיון הציבורי בישראל רווי במושגי זומבי , משמע במושגים הרווחים בדיון הפוליטי התקשורתי , אבל אם נוסעים בכבישי הגדה , מבקרים בהתנחלויות ובמחנות פליטים ועומדים במחסומים , מגלים שאין להם כל ממשות בשטח . קשה לדבר על פתרון כשלא יודעים איך נראה המקום שעליו מדברים . ללא ספק , המרחב הוא נושא הרה גורל . אך מה באשר לאנשים החיים בו ? כולנו מדברים בשם אנשים , אנחנו יודעים אילו מטרות פוליטיות יש
|
|