|
|
Page:12
שמתואר בספר . שנתיים , מיוני 1941 ועד ספטמבר , 1943 הם חלקו את גורלם של יהודי העיר — הציד ברחובות ושילוחם של הקרבנות ליעד לא ידוע , שלאחר מכן התברר טיבו האמתי , הגירוש אל הגטו , הפחד היום יומי מפני יום המחר . מינואר , 1942 לאחר ששני שלישים מיהודי וילנה נרצחו בגיא ההר ֵ גה פונאר בחודשים הראשונים של הכיבוש הגרמני , נפתחה בגטו תקופה של “ נורמליות" יחסית . רוב היהודים קיוו שהרע מכול מאחוריהם ושהם יצליחו איכשהו לשרוד . רק מקצתם קלטו את מלוא משמעותה של החלטת הגרמנים לבצע בשלבים השמדה מוחלטת של היהודים . רבות נכתב בביקורת על המפנה שחל בשירתו של סוצקבר בין תקופתה הראשונה , שנות השלושים , ובין תקופת השואה . אלא שחל גם שוני במעמדו ובתפקידו כמשורר וכאיש רוח . אף שראשית צעדיו בשירה עמדה בסימן הצטרפותו לחבורת הסופרים “ יונג ווילנע " (“ וילנה הצעירה " ) , היה זה בעיניו חיבור רופף למדי : עד השואה היה סוצקבר ביסודו של דבר משורר הנתון כל כולו ליצירתו ; הוא הסתייג ואף סלד מן העשייה הציבורית , ועל אחת כמה וכמה לא היה שותף לעמדות הפוליטיות הרדיקליות שאפיינו כמה וכמה מחבריו לעט . אך בתנאי הגטו הוא לא יכול היה להסתפק בהתמסרותו לכתיבה ונהיה בהדרגה לאחד הפעילים בעבודת התרבות הענפה והמגוונת שהתנהלה בצל הכליה הצפויה . סוצקבר היה מעורב בהקמת התאטרון בגטו , מפעל שעורר התנגדות נחרצת בהתחלה וזכה ללגיטימציה במרוצת הזמן גם של מי שהסתייגו ממנו . הוא היה שותף לארגון הערב האמנותי הראשון של תאטרון הגטו בינואר 1942 וכתב את דברי הקישור בין קטעי הספרות שהרכיבו את תוכנית הבכורה , קטעים שבחר בעצמו . אך עיקר העשייה התרבותית שלו בתקופת הגטו פנתה למישור אחר : הוא גויס לקבוצת העובדים שהגרמנים הפקידו על מיון אוצרות התרבות היהודית מספריות היהודים השונות : רוב החומר נועד להשמדה ונשלח למפעלים לייצור נייר ; חלק ממנו הועבר לגרמניה , והוא היה אמור להצטרף לאוסף של המכון הנאצי לחקר השאלה היהודית . תוך כדי עבודת הכפייה הזאת פעלו סוצקבר וחבריו להצלתם של הפריטים היקרים ביותר ולהסתרתם , אם בגטו ואם מחוצה לו . זהו אחד הגילויים המרכזיים של ההתנגדות הרוחנית היהודית בגטו שהוא מספר עליו בפירוט בספרו . כמו קבוצות רבות של עובדי כפייה יהודים , כן היתה גם הקבוצה הזאת יוצאת מדי יום ביומו לעבודה מחוץ לתחומי הגטו , אל הבניין שנמצא בו
|
|
|