|
|
Page:11
1 בספר זה נאספות קריאות בשאלת הספרות היהודית החדשה . זו קריאת " גופים ושמות " : אנו עוסקים בפרספקטיבות חומריות של סדרי המסורת ודורשים בשמותיהם של גופי תאווה וגופי מחסור , גלמים ויצורים , בעלי מומים , גופי תוגה ופצע . קריאה זו באה לסמן את משקעיה הפיזיקליים של המסורת ולעסוק בתחביר הממשי , ברקמת החי של לשון השמות . והרי השמות הם בחינת סימנים מיוחדים בשפה . בשמות מסתמנים הקשרי משמעות וקפלי זהות וחתימה . השם קורא ומשיב זיכרון ומעניק פשר לדברים . בהענקת השם הדברים נעשים קרואים וגלויים ונגאלים מן הדממה . זה שזכה בשם חדל להיות דבר ונעשה מעתה דובר ומדובר . זו מעלת השמות : השם פותח צוהר לקיום בר - משמעות בתחומה של השפה . ואולם בכוח השמות אין עדיין כדי למצות את ההוויה החומרית . " דבר - מה נותר " - שארית של קיום יצורי ; זוהי ממשות ראשונית , חומרית , חושית , הבוקעת בקולות בטרם היו המילים - בנהימה , בזעקה ובבכי , וטבועה במחוות בטרם היו השמות - ברעד הגוף , ברטט האיברים , בעליית הגרון ובפקיעת השפתיים . ממשות זו מועתקת לתחומה של הלשון ומתגלגלת מעתה ורוחשת בספרת השמות : מתוך שפיעת החומר , מן ההפרשות , מתפרשים השמות . זה פשרה של קריאת " גופים ושמות " : קריאה זו עוסקת במחזורי ההתגלות בעולמות החומר ובחיי היצורים ועומדת על קריאת השם בעולמם של בעלי מומים , גופי תאווה וגופי פצע . ואין זה רק שהשמות טובעים סימן ופשר בחומר וקוראים את הגופים לקיום בר - משמעות בתחומי השפה , אלא שהגופים גם משיבים לסדר השמות את תסיסת החומר ופקיעותיו , את המחוות , את הנשימה ואת הקולות . מקולות החיה - צווחה , געייה , קרקור ובכי - עולה הקינה ונעשית השירה , ומהם השמות נקראים והסיפור נכתב . לכן מה טעמה של קריאת " גופים ושמות " ? קריאה זו באה כאמור להאיר
|
|
|