|
|
Page:36
אחי ואני הנהגנו את הכוורות המסולסלות [ המתפרקות ] , סעד א _^ לא היו י 717 ע 77 נארץ ישראל , ? נן _ל . עשלנ 7 חלן _^ ני השיטה המטולטלת המודרנית . בלי שום פנייה פרטית מצרנו , מסעו להנהיג שיטה 71 ני / הפלאחים העונים , אן לא ה _^ ליח מרנג פעם נפעם ניסה חןננ פלןני להתחיל נעמזה , אן לא הין להם רוח ההתמרה והסבלנות הנחוצים _להמתנה . הם חשמ שנחנום צינור לכוורת " זוב הזנש , אן נאשו חש ? את עוקץ הזמרה ואת השמש הקו פחת נימי איסוף הזנש , נפלה רןחם ןית " אשן מן העכורה . עם ההמרה היהח ית , התחיל ? נעמזה 11 הרנה איכרים , וגידול הזמרים נארץ התחיל לתפןק מקום חשןנ . אם הממשלה המל _, ןמית תעזור למגדלי הזמרים ןהם ימשיט את עמזתם באץ /; מפריע , לא יענה ימים רנים והארץ סוב תהיה ארץ זבת חלב ורכסי / ענף הכוורנות היה כרוך בהוצאות מרובות : בניית הכוורות , אחזקתן בעונת הסתיו ה " מתהי / שכירת אנשים שישמרו עליהן והעתקתן ממקום למקום על פי עונות השנה , וכן תשלום לבעלי הקרקעות שעליהן הוצבו הכוורות ושכר הפועלים שרדו את הדבש . על כל אלה יש להוסיף את המס שגבתה הממשלה העות י מאנית . ראובן לרר כבר היה כבן שישים וחשש שמא לא יעמוד לו כוחו להתחיל בענף חקלאי חדש וזר לו . גרועה מזו , עד מהרה התברר שהוא אלרגי לעקיצות דבורים . אבל בנו משה , שהיה צעיר חרוץ , התלהב מן הרעיון , התמסר לענף וגם לימד את אחיו , את גיסו פצ י ורניק ואת דודניו את מלאכת גידול הדבורים . אלא שהביקוש לדבש היה מועט מאוד ופייגה לרר , רעייתו של ראובן שהייתה עזר כנגדו בכל דרכו , נהגה להחליף את הדבש במצרכי מזון ובמצרכים חיוניים אחרים , כגון פחמי עץ של ערביי שכם וחברון . למרות כל הקשיים הכפיל לרר את מספר הכוורות שלו למאתיים , והיה מעביר אותן על גמליו של עבדאללה קוסקוס מן הכפר מרר הסמוך לגדרה . משה לרר היה הראשון שגידל דבורים בכוורות אופקיות , בעלות עשרים ושש מסגרות , שנקראו נדידת הכוורות נסוף המאה התשעיעטרה כוורת אופקית לנדידה על גב גמל
|
עיריית נס ציונה
|