|
|
Page:142
בזרועות פתוחות זמן קצר לאחר שעלתה ארצה קבוצת היזמים בראשותו של ישראל ברון , הגיעה לנס ציונה משפחת כרמלי מאירן . אליהו כרמלי , שהיה אז בן שלוש עשרה , סיפר לימים פרקי זיכרונות מאותה תקופה לשרה יונה , כתבת העיתון המקומי של נס ציונה . אליהו עלה ארצה עם הוריו ואחיו בטיסה מאירן . מנמל התעופה בן גוריון נלקחה המשפחה ישר למעברת נס ציונה . ולחומרי בניין , לישראל ברון : " קח מה שנחוץ לך ונתחשבן כשירווח לכם . " כך אמר גם החשמלאי זבולון תלם , שנחלץ לעזרה לא רק בחומרים כי אם גם בעבודה - באשראי לזמן לא מוגבל . הוא הדין לצרכנייה - הכל בו שניהל בלומברג , סגן ראש המועצה מטעם מפ " ם . " כשיהיה לכם , תשלמו , " אמר . אבל על כולם עלה כפתורי מבנק הפועלים , שהיה מוכן "למתוח אשראי " לעולים החדשים , כדי להקל עליהם עד שיחלפו ימי סגריר . קבלת הפנים החמה לא הצטמצמה רק בחיי הכלכלה , אלא באה לידי ביטוי גם בחיי הקהילה . חודש ימים לאחר שמשפחת ברון התנחלה בנס ציונה , הוזמן אבא ברון לכהן בתור גבאי של בית הכנסת , אף כי עדיין לא ידע עברית ולא הכיר איש . " פרנסי בית הכנסת רצו שירגיש שייכות ושותפות , " הסביר זאת ישראל ברון . רוב העולים החדשים התפרנסו מעבודה בפרדסים , ומיעוטם מצאו תעסוקה במפעלים המעטים שהוקמו במושבה : מפעל לייצור מגפי גומי , שהדיף למרחוק את צחנת הגומי הלוהט ; מפעל לייצור מבודח חשמל עשויים חרס ; ואחר כך - מפעל הטכנולוגיה העילית " אלאופ " . אישתו של ישראל ברון עבדה בבנק מקומי . באוגוסט 1952 גויס ישראל ברון לצה " ל . כעבור שבעה חודשים נפצע בעת מילוי תפקידו ובתחילת מרס 1953 שוחרר בתור נכה , ובשובו הביתה כבר עמד מפעל הצינורות על כרעי תרנגולת . אחרי שנמכר מפעל זה , ניהלה אמא ברון מפעל קטן לייצור סנדלים בעלי סוליות חבל , דומה למפעל שבו עבדה בפולין . " כל בני המשפחה עסקו באריזת הסנדלים , " סיפר ישראל ברון . באחד הימים קיבל המפעל הזמנה מרשת חנויות הנעלים דם - 1 מאה וחמישים זוגות סנדלים לסניף בתל אביב וכמות דומה לזו לסניף בירושלים . '' חשבנו שמצאנו את עורק הזהב הנכסף , " סיפר ברון , אבל לרוע המזל , פשטה רשת '' צוריאנו '' את הרגל וההזמנה הגדולה הייתה למלאי '' מת '' שהביא לקריסתו של מפעל הסנדלים , והוא לא התקיים אלא תשעה חודשים בלבד . כדי להתפרנס , החל ברון לעבוד כפקיד בבנק הלוואה וחיסכון החקלאי בנס ציונה , שמנהלו - פישל קנל - היה גם חזן בבית הכנסת , שהרטיט לבבות בייחוד בימים הנוראים . העבודה בבנק הפגישה את ישראל ברון עם לקוחות מוותיקי המושבה , בהם בני משפחות לרר , בוקסר , פצ ' ורניק , ילובסקי וזמל סמל . אחר כך עבד ברון במחלקת החשבונות של חברת החשמל במשרדיה שליד התחנה המרכזית הישנה בתל אביב . מאחר שהעבודה התחילה בשבע בבוקר , היה על ברון לצאת מביתו בשעה 5 : 30 בבוקר וללכת בבוץ לתחנת האוטובוס שברחובה הראשי של נס ציונה , כדי לעלות על האוטובוס של '' דרום יהודה " , שהיה יוצא בשעה , 6 : 00 משום שהדרך בת ארבעה עשר הקילומטר מנס ציונה לתל אביב נמשכה בעת ההיא כחמישים דקות . בעודו עובד בחברת החשמל , עבר ברון קורס של מפקחי מס הכנסה - שהאריך את שעות ההיעדרות שלו מן הבית עד לשעת ערב מאוחרת - ובמשך שנים מספר עבד במס הכנסה . לימים נעשה רואה חשבון ועורך דין , ושר האוצר יצחק מודעי מינה אותו לממונה על הכנסות המדינה . לכל אורך הקריירה המרשימה שלו נצר ישראל ברון בחום את זכר השנים שעשה בנס ציונה , הודות לחום שהרעיפו בני המושבה על משפחתו בימי הקליטה הראשונים , הקשים .
|
עיריית נס ציונה
|