|
|
Page:140
יזם צעיר מצרפת במרס 1950 ביקר בנס ציונה ישראל ברון , יזם צעיר מצרפת , נציגה של קבוצת משקיעים קראים יהודים מצרים , שהתעניינה בהקמתו של מפעל בישראל . היזם הצעיר , למען הדיוק , לא היה יהודי צרפתי , אלא בן למשפחה יהודית מרומניה , שהדת השואה , שהגיעה למחנה פליטים במרסיי , בדרכה לישראל . במחנה , שאותו ניהל ברון הצעיר , הוא הכיר את הקראים , ויחד אתם גיבש את תכנית ההשקעה בישראל . בנס ציונה נפגש ברון עם תושב ותיק ועסקן ציבורי מקומי בעל שם , ישראל רבינוב , איש תנועת " העובד הציוני " , שברון נמנה עם חבריה באירופה . רבינוב הציע לברון להשקיע במפעל לייצור צינורות מלט - י ' מצרך " מבוקש למפעלי הבנייה הנמרצים שנדרשו לקליטת העלייה הגדולה . " נס ציונה החליטה להקים אזור תעשייה ואתם תהיו מן הראשונים שיקימו בו מפעל , " אמר רבינוב . קרקע - ארבעה דונמים - יקבלו היזמים חינם אין כסף ממנהל מקרקעי ישראל . כדי להבהיר את המצב הפגיש רבינוב את ברון עם פרנסי המושבה , ראש המועצה יוסף סמל ומהנדס המועצה לבנט . התכנית נראתה לישראל ברון , והוא ייפה את כוחם של ראש המועצה ושל מהנדס המועצה להתחיל בבניית המפעל עד שהיזמים ישלימו את התארגנותם במרסיי ויעלו ארצה . ברון עצמו חזר לצרפת כדי לקנות את המכונות הדרושות למפעל . ב 22 באוגוסט 1950 עלו ארצה בני משפחת ברון - אבא , אמא והבן ישראל , אישתו , אחותו וגיסו - והשותפים הקראים , משפחות עבד אל לטיף , עוזיאל ומצליח , וכן השותף פנחס וייסמן . בימים הראשונים לאחר שעלו לישראל , התגוררו בני משפחת ברון באוהלים במעברת באר יעקב . בלילה הראשון נכנס תן לאוהל , ואם כי לא פגע באיש מבני המשפחה , הוא הפחיד את הנשים פחד מוות . בימים ההם הייתה בנס ציונה מעברה של צריפי קרטון מצופים זפת , ומאחר שמשפחת ברון הייתה בעלת מפעל תעשייה בנס ציונה , דאג רבינוב להעבירה בהקדם למעברת נס ציונה . " למגורים קיבלנו , הורי ואני , שני צריפונים במעברת נס ציונה , " סיפר ישראל ברון כעבור שנים , לאחר שכבר היה פקיד שומה בכיר במס הכנסה , הממונה על הכנסות המדינה , רואה חשבון ועורך דין מצליח . שירותים לא היו בצריפי הקרטון והבד הללו , אלא רק בפרדס הסמוך למעברה . כמו כן לא היו ב " בית " מים זורמים וחשמל . בחוץ השתולל חורף קשה , שכיסה את שבילי המעברה בבוץ עמוק וסמיך , ובלילות היו תנים מייללים ליד החלונות . שנה וחצי נמשכו החיים בתנאים אלה , " אך לא היו תלונות בפינו , " ציין ברון . " שמחנו שאנחנו במדינת ישראל ושיש לנו מפעל . " עוד קודם שנבנה גג על קירות המפעל , כבר הותקנו בו המכונות והחל הייצור . את הצבת המכונות והפעלתן למד ישראל ברון בצרפת , לאחר רכישת הציוד . כל השותפים עבדו במפעל כפועלי ייצור - כולם , למעט אבא פיליפ ברון ששימש מנכ " ל . למרבה הצער , " זללה " הפעלתו של המפעל החדש כספים , ועד שהחלו רואים הכנסות , אזל ההון . ב 1954 נאלצו היזמים למכור את מפעלם בחצי חינם למשפחת פייבל רייכר . " התקיימה בנו ההלצה האומרת שכדי לעשות הון קטן בישראל , צריך להשקיע בה הון גדול , " אמר ישראל ברון . המצב הכלכלי היה עגום : הימים היו ימי צנע וקיצוב מזון , ומצרכים נמכרו על פי פנקסי תלושים עם נקודות . כשנולד לישראל ברון בנו גבי באוגוסט , 1951 הייתה שמחה גדולה במשפחה , אבל שמחה זו הייתה מהולה בדאגה : איך מגדלים תינוק בתנאים הקשים של היעדר חשמל וקיצוב מזון ? את חיתוליו של גבי הרתיחה אמו על פרימוס , ואת ארוחותיו בישלה על פתיליית נפט . התינוק גדל על " אלידון " , כי לא היה חלב .
|
עיריית נס ציונה
|