|
|
Page:80
המגורים ברמלה הכבידו על הבנאים לבית טפר , שהתקשו לצאת ברגל בבוקר השכם למקום העבודה המרוחק ולחזור עם חשכה לביתם שברמלה . המשפחה גדלה , נולדו נכדים , וצריך היה לדאוג גם לחינוכו של הדור הצעיר . מאחר שמוסדות חינוך יהודיים לא היו ברמלה , נמצא הפתרון האידאלי בעקירה לראשון לציון , מקום העבודה העיקרי בעת ההיא , אבל דא עקא שפקידי הברון אסרו על פועלים ללון בתחומה של המושבה . המשפחה החליטה אפוא לעבור לוואדי אל חנין , קרוב למקום העבודה וגם לבית ספר יהודי . תחילה התפצלה המשפחה : חיים פנה ב 1895 לנס ציונה וגר תחילה בבית המשותף , ואף שרה , טובה ורבקה עקרו לשם לאחר שנישאו לבני נס ציונה . ישראל הרווק נשאר עם ההורים ברמלה . כעבור פרק זמן החליט אברהם אבא לעקור למקום מגורים בסביבה אדוקה יותר מזו שברמלה , ובחר ברחובות . משם עקר ב 1910 לחצר בתו שרה בנס ציונה , ובתרע " א ( 1911 ) קנה חלקת אדמה צנועה ובה בנה את ביתו . זה היה בית צנוע שארגזים שימשו בו למיטות ומנורת נפט סיפקה את התאורה . אף על פי כן היו בני המשפחה שמחים בחלקם . שלוש עשרה שנה עבד חיים טפר ביקב . הוא בנה את כל ברכות היין , והשקיע בבנייה מחום לבו וממרצו . האבנים דיברו אל לבו . " אני אבנה ארמונות בארץ ישראל , " נהג לומר . אך כשם שאהב את מקצועו , כן אהב גם את השדה ואת העץ . כשהשתפר מצבו הכלכלי , החליט חיים להגשים את חלומו ולהיות איכר . הוא רכש בנס ציונה חמישים דונם אדמה ונטע עליהם כרם ענבים , שאותו טיפח בערבים , בתום יום העבודה ביקב ; ואכן כרמו היה מן המשובחים בסביבה . ב 1897 רכש חיים בנס ציונה מגרש של חמישה דונמים ועליו בנה את ביתו , וליד הבית חפר באר והתקין בה משאבת יד . שנים רבות אחר כך עוד השתמשו בני המושבה במימי הבאר של חיים . בתור קבלן של הצבא התורכי קדח חיים עשרות בארות בארץ ישראל , ובין היתר שיפץ את באר אברהם בבאר שבע . מן האדמה שחפר ליבן חיים לבנים ובנה רפת , ועד שנשלמה בנייתו של בית המגורים של המשפחה , שיכן אותה ברפת . כשעמד הבית על תלו , הוא היה הבית הפרטי הראשון , ולמעשה היה הבית היחיד בכל הסביבה , שעמד בה בשעתו רק בית הפועלים של מיכאל הלפרין . ואז פקד אותו אסון : אשתו ליבע מתה בלידת בתם הרביעית , הדסה . רגשי האשם כססו בלבו של חיים , שמא דחק את הקץ - לולא מיהר לעזוב את רמלה , אולי הייתה אישתו מוסיפה לחיות , שכן ברמלה סייעו מיילדות ערביות מקצועיות לנשים היהודיות בעת הלידה . לאחר זמן נשא חיים את הניה לבית פורל לאשה והיא טיפלה בארבעת הילדים : משה , חנה , אהרון והדסה . החיים בנס ציונה הסבו לחיים טפר סיפוק רב - למרות אבלו על אישתו האהובה . לימים סיפר : " בבוקר ליוו אותי הציפורים בצפצוף עליז , ובערב ליוו אותי יללות תנים ושועלים . " הוא טיפח גן פורח מסביב לביתו . לאט לאט נוספו מתיישבים למושבה וביתו של חיים היה למרכז החיים ביישוב הקטן . כמו כן היה ביתו אבן שואבת למנהיגים ציונים שביקרו בנס ציונה , בהם אחד העם , וולפסון , אוסישקין , דרויאנוב , קלויזנר ורחל חיים טפר בחצר ביתו
|
עיריית נס ציונה
|