|
|
Page:74
עזר כנגדו רחל הימן הייתה עזר כנגד לבעלה . היא ניהלה את משק הבית וגם מצאה פנאי לפעילות ציבורית . היא הייתה חברה בוועד המושבה ובהנהלת התאחדות האיכרים . יחד עם נשים ממשפחות אביוב , הוכברג , שניידרוביץ , פציורניק , זייצוב , ברגמן ואחרות , הקימו מועדון ויצ " ו לתפארת . המועדון הוקם על קרקע שהייתה רשומה על שם בוקסר , זמל והימן , והללו העמידו אותה בלא תמורה לרשות ויצ " ו . אפרים אילין תרם סכום כסף נכבד למועדון שנקרא על שם אסתר , אמו . חצר המועדון שימשה מגרש משחקים לילדי המושבה . צנרת ההשקיה בקליפורניה היו משקים בתעלות . בני הימן השתמשו בצינורות מלט שייצרו בעצמם . מארצות הברית קיבלו תבניות מתאימות , ואברהם הימן , המנהל הטכני , ניהל את יציקת הצינורות ממלט . למערכות אלה נדרשו ברזים מיוחדים , ואותם ייבאו מקליפורניה . המערכת הורכבה בפרדס " סביל ' / הגדול בפרדסים . כשהתחילו להשקות , צצה בעיה : המים לא הגיעו לסוף השורה וחלחלו בדרך , מאחר שהאדמה הייתה חולית והתכנון לא היה נכון . הניסיון נכשל והיה צורך לחזור לשיטות המקובלות באותה תקופה - הגומות . מאוחר יותר הגיעו אבזרי השקיה שונים במסגרת המלווה האמריקאי . ההשקיה נעשתה בצנרת אלומיניום עם חורים שיצרו מעין גשם . כל כמה שעות היו מעבירים את הצינורות לשורה אחרת . לאחר מכן הוכנסו לשימוש הממטירים , גם הם מארצות הברית , עד שהחלו לייצר כמותם בקיבוץ נען . אחר כך השתמשו בצינורות פי . וי . סי עם ממטירים על גלגלים , שנגררו ממקום למקום , ובסוף הונהגה שיטת הטפטפות הקבועות לכל שורה . במלחמת העולם השנייה , משנסגרו דרכי הים , שוב לא היה אפשר לשווק את הפרי . ברחובות היה מפעל למיצים של משפחת גולדברג , שהיה רוכש בוקסות של אשכוליות , ואילו מקליפות השמוטי החלו לייצר שמן במסחטות מיוחדות ( בשלב מאוחר יותר צבאות הברית החלו לקנות את השמוטי ) . לכוחות בעלות הברית במצרים נשלח הפרי בתיבות . מאחר שלא היה ייבוא עצים , היו מנסרים לוחות מעצי האקליפטוס ואת החישוקים היו מייצרים מענפי אקציה או הרדוף הנחלים שגדל בוואדיות . קומונה איכרית כשחזרו כל בני המשפחה מארצות הברית , ניהלו ארבעת האחים הימן משק שיתופי . לכל אחד היה תפקיד . אליהו היה רושם את הפועלים ואת שעות העבודה שלהם . ברוך היה הגזבר : בכל יום שישי היו העובדים באים לבית משפחת הימן ומקבלים את שכרם על פי התלושים שנתן להם אליהו . בחנות המכולת כיבדו את התלושים של הימן כמטבע עובר לסוחר . אברהם היה הטכנאי של המשפחה וישראל היה מפקח על הפועלים בשטח . למשפחה היו שני פרדים , חמור לבן ופרה דמשקאית . בבוקר הייתה הפרה יוצאת עם העדר למרעה ובערב הייתה חוזרת למקומה ללא רועה . באותו בית , בן קומה אחת , שבו גרו בני המשפחה , שוכנו הבהמות , לצד חדרי המגורים . אחר כך הורחב הבית ובו גרו משפחות ברוך וישראל הימן . הבית נבנה בסגנון אמריקאי : חדרי מגורים רבים , אבל רק חדר שירותים אחד . למרות זאת , כשהכבידה מצוקת דיור על זוגות צעירים שהתיישבו במושבה , ניאותו בני הימן להשכיר להם חדרים . כולם השתמשו בחדר שירותים אחד לפי התור .
|
עיריית נס ציונה
|