|
|
Page:73
מסכות לפרדים פרדים שימשו לגרירת ה " דקוביל ' / להולכת עגלות לפרדס ולחריש . בימים בהם היו אורחות גמלים נעות בין רמלה לנבי רובין , וענן של זבובים היה מרחף מעל נס ציונה . הזבובים התנפלו על הפרדים , והללו היו מתגרדים עד זוב דם ומשתוללים . ברוך הימן הגה רעיון , לשים מסכות על ראשי הפרדים , כדוגמת המסכות שעטו האבירים בימי הביניים על ראשי סוסיהם - וכך נפתרה בעיית הזבובים . בוקסות לימים החליטו בני הימן , שוחרי החידושים , לעבור להובלת פרי בבוקסות , תיבות עץ . הם ייבאו עצים מפורטוגל ובנו את הבוקסות בעצמם . את הבוקסות היו מרכזים בבית האריזה על משטחים . בבית האריזה היו בוררים את הפרי , עוטפים ואורזים אותו בישיבה על הארץ . בין ערמה לערמה היו כריות מוארכות עשויות שקים מלאים תבן . הכריות שימשו להבדיל בין גודל לגודל . בני הימן ייבאו מלגזה מכנית מארצות הברית ובנו משטחים לבוקסות , שהתאימו למלגזה . משטחי הבוקסות הוכנסו לבית האריזה בעזרת המלגזה , שהגישה את המשטחים לקבוצת האריזה . מהרצפה עברו לשולחנות , שאותם בנה המהנדס חג ' ז מפתח תקוה . מאז ישבה כל קבוצת האריזה על כיסאות גבוהים ורק האורז עמד על רגליו , משום שהיה צריך לנוע בין הגדלים . שניאור קרפ היה הנגר הראשי של בני הימן . כדי לייעל ולהחיש את העבודה , היה לו מזלג מיוחד שבו אסף מסמרים , כך שכל הראשים היו בכיוון אחד . הוא היה מחזיק בידו כמאתיים מסמרים . בבוהן של ידו האחת היה מעלה מסמר ובידו האחרת היה מכה בפטיש ונועץ את המסמר . לאחר בניית התיבה היה סוגר אותה בחישוקים מאיטליה . את החישוקים היו מרככים בברכה . את המסמרים היו מרטיבים כמה ימים לפני השימוש כדי שיעלו חלודה ולא ישתחררו מהתיבה . לפטיש היה מבנה מיוחד , שאפשר חילוץ מסמרים עקומים וקיצוץ עודפי החישוקים . מרים התיבות היה מחתים אותן לפי הגודל ומסדר אותן במרפסת , מוכנות למשלוח . זה היה , ככל הנראה , בית האריזה הממוכן הראשון בארץ . דישון באותם ימים לא היו רפתות רבות ולכן לא היה זבל אורגני . היו מזבלים את הפרדסים בזבל " גואנו פרו ' / של ציפורי הגואנו מפרו . הבדווים שבנגב היו אוספים את גללי הכבשים והגמלים ומביאים אותם בשקים , על גמלים . השיירות היו באות השכם בבוקר והגללים היו נמדדים בפחים . זבל הכבשים היה יקר יותר מזבל הגמלים . אחר כך , כשרבו הרפתות , נוצרו כמויות רבות של זבל פרות . כמו כן השתמשו בני הימן ברקבובית אשפה מתל אביב . קטיף את הפרי היו קוטפים במקטפות מיוחדות שהובאו מצרפת . היו מניחים אותו בתוך סל נצרים מרופד בשקים , כדי שלא ייפגע . כל מי שטיפל בפרי היה נבדק בכל בוקר . אם ציפורניו גדלו היה צריך לגזור אותן . את הסלים נשאו נערים על גבם לבית האריזה שנקרא ' יהבאיאקה ' י . הרצפה והקירות רופדו במחצלות , כי הפרי היה יקר . לימים הופיעו עגלות ובהן מתקנים מיוחדים לסלים . עובדים מבוגרים דחפו את העגלות לבית האריזה . עגלות גדולות יותר נרתמו לבהמות . הקוטפים עמדו על סולמות והניחו את הפרי בתוך סלים שהיו מונחים על ראשי נערות . בני הימן פיתחו שיטה ששמה " דקוביל " : מעגלות קטנות היו מרכזים את הסלים ל " דקוביל " שאליו נרתם פרד שהיה מושך את ה " דקוביל " בעלייה , ואילו במדרון היה הכלי נוסע מאליו לבית האריזה .
|
עיריית נס ציונה
|