|
|
Page:58
והצורך לחכות חמש שנים ויותר עד שהפרדס יהיה למקור פרנסה בטוחה לבעליו , ריפו את ידיהם של רוב אנשי המושבות והם נמנעו מלהסתנן בשדה פעולה חדש זה ואף על פ . י כן היו בעלי אמצעים שהתחילו לנטוע עצי הדר , ובראשית שנת 1900 כבר היו ברשותם של יהודים אלף ותשע מאות דונם פרדס , בשטח שמחציתו נוהלה בידי פקידי הברון רוטשילד . פרדסי מקווה ישראל ומונטיפיורי השתרעו על כמאתיים וחמישים דונם , ומכאן שברשותם של בעלים פרטיים היו כשבע מאות דונם . אלו היו פרדסים צעירים , ולכן יכלו אהרון אהרונסון והד " ר שי זלוציסטי לכתוב על ייצוא התפוזים בעונת , 1901 / 02 כי " אין להביא בחשבון את מעט הפרי מן הפרדסים הצעירים של המושבות היהודיות פתח תקווה וואדי חניןנס ציונה ( ) " . בידי פרדסנים ערבים היו באותה העת כשנים עשר אלף דונם . בשנת 9041 חל שינוי יסודי במצב הפרדסנות העברית , עם עלייתם של יהודים בעלי הון לארץ ישראל . רבים מהם בחרו להשקיע את כספם בגידול פרדסים , ומכאן ואילך גדל שטח מטעי ההדר , בעיקר בפתח תקווה , בנס ציונה , בחדרה וברחובות , עד שבפרוץ מלחמת העולם הראשונה עמד השטח הכללי של פרדסי היהודים על עשרת אלפים עד שנים עשר אלף דונם . בד בבד עם גידול שטח הפרדסנות של היהודים גדל חיש מהר גם שטח הפרדסנות של הערבים , מכיוון שבעלי הקרקעות התעשרו ממכירת מקצת אדמותיהם ליהודים , והכפריים - ממכירת תוצרתם . בתחילת שנת 1914 כבר היו כעשרים ושלושה דונם של פרדסים בידי הערבים , וכמה מאות דונם בידי הטמפלרים הגרמנים בשרונה ובווילהלמה . בשטחי היהודים נכללו הנטיעות הראשונות של אשכוליות מזן " מרשי '' חסר הגרעינים , מיון וארזה בפרדס הברון , . 1923 _עומד משמאל : אהרון לרר
|
עיריית נס ציונה
|