|
|
Page:7
הקדמה הרצון ההומני להקל ולו במעט את ייסוריהם של האומללים הללו ... יוצר סוג של אנרגיה המחוללת תשוקה עזה ועיקשת להגיש סיוע למספר נפגעים רב ככל האפשר . — אנרי דונאן , פעיל הומניטרי ומייסד הוועד הבינלאומי של הצלב האדום תארו לעצמכם שאתם עובדים בסיוע הומניטרי בינלאומי באזור לחימה , ואתם נאמנים לעקרונות הצלב האדום , כפי שכל אדם העוסק בסיוע הומניטרי צריך להיות . במילים אחרות , אתם נטולי פניות , נייטרליים ובלתי תלויים . מחובתכם להקל מהסבל האנושי , ללא קשר לזהות האנשים המעורבים ולמצב העניינים בשטח . משימתכם הביאה אתכם הפעם למחנה פליטים בדרפור . אתם עושים כמיטב יכולתכם למען הקרבנות , אלא שחיילים מנצלים את מאמציכם . הם תובעים כסף עבור כל באר שאתם חופרים ומטילים מסים מרקיעי שחקים , שהם גובים בשטח עצמו , על כל שקי האורז , האוהלים והתרופות שדאגתם להטיס למקום . הם צורכים נתח ממצרכי הסיוע ומוכרים נתח נוסף ממנו . הפריטים שהם קונים בתמורה כוללים בין השאר כלי נשק , שהם משתמשים בהם כדי לשלח אנשים נוספים למחנה הפליטים שלכם ואף לגרום למותם . מה אתם עושים ? האם אתם מגיעים למסקנה שאין עוד כל אפשרות להיצמד לעקרונות הצלב האדום , אורזים את חפציכם ויוצאים לסייע לקרבנות מלחמה במקום אחר ? או שמא אתם נותרים נאמנים לצו
|
|
|