|
|
Page:22
ההודעה . בשלב זה הוא היה מאוד זהיר והססן בעקבות אירועי “ כחול לבן ” , ולאור העובדה שאמ ” ן יצא צודק באביב 1973 לעומת הערכות המוסד . זמיר חשש לקחת על עצמו אחריות כזו . לבסוף הוא מסר את הידיעה בצורה ודאית ופסקנית על סמך תחקיר ממצה שערך למרוואן , ובו נפרסה כל תוכנית המלחמה המצרית . המידע שקיבל וניתוח תשובותיו של מרוואן הביאו אותו למסקנה שהידיעה אמינה , כפי שדיווח לגולדה בלשכתה ב - 8 באוקטובר . אילו נמסרה הידיעה באופן פחות נחרץ , יתכן שהיחס היה אחר . שכן גם אחרי שהתקבלה הידיעה , דיין וזעירא הביעים היסוסים והחזיקו בדעה שיתכן שהיא אינה נכונה ולא תיפתח מלחמה . בדיון ב - 6 באוקטובר ב - 08 : 05 שכלל את הרמטכ ” ל ואת גולדה ונושאו היקף הגיוס והנחתת מכה מקדימה , אמר דיין : “ על סמך הידיעות שיש עתה לא נוכל להכות מכה מונעת ... אם לא יפתחו באש , לא נפתח באש ” . גם זעירא מביע עמדה שיתכן שבסופו של דבר לא יפתחו הערבים באש . לעומתם ראש הממשלה והרמטכ ” ל דדו התייחסו לידיעה במלוא הרצינות והחומרה . דדו אמר : “ קראתי את המברק של האיש של צביקה . השדר אותנטי ” . מרגע שקיבל את הידיעה פעל דדו מתוך הנחה שישראל עומדת בפני מלחמה . השלב השני : 14 - 10 באוקטובר : ישראל עברה למתקפה ב - 10 באוקטובר תם שלב הבלימה , על כל חוסר הוודאות והחרדות שליוו אותו . באותו היום דחק צה ” ל את הסורים בחזרה לקווי הפסקת האש ובדרום נוצר מצב סטטי . בשעות הערב התכנס קבינט המלחמה של גולדה ( שכלל אותה ואת דיין , יגאל אלון וישראל גלילי ) עם צמרת הפיקוד של צה ” ל בלשכת ראש הממשלה . ההתייעצות דנה כיצד להמשיך את המלחמה - האם לפתוח בהתקפה מעבר לקו הפסקת האש עם סוריה כדי לשבור את צבאה ולכפות עליה הפסקת אש , או להתבצר בקו הגנה בגולן ולשלוח אוגדה מהצפון לחזית הדרומית ? הישיבה התכנסה בהתראה קצרה והתחילה ללא נוכחותו של ראש המוסד , שהוזעק אליה והגיע בהמשכה . בשלב זה הפגין זמיר ביטחון עצמי והביע את דעתו לא רק כראש המוסד אלא גם כאלוף בעל ניסיון צבאי . בדיון אמר זמיר למפקדי צה ” ל שלמיטב ידיעתו מטרות המלחמה של המצרים השתנו ואין בכוונתם לחדור לתוככי סיני , אלא שמבחינתם “ היעד האידיאלי הוא קו המעברים ] הגידי והמתלה [ ” . בהמשך הישיבה , לאחר עזיבת צמרת צה ” ל , נמשך הדיון עם ראש הממשלה , שר הביטחון , גלילי , אלון והאלוף אהרון יריב . בדיון זה מתח זמיר ביקורת על דרך ניהול המלחמה של צה ” ל , שאינה מותאמת לתמונת המודיעין ולתוכנית המלחמה המצרית . זמיר הדגיש כי ההנהגה הצבאית ממשיכה להתייחס לתוכנית המלחמה הצבאית המצרית הישנה ולא לתוכנית המלחמה שפרס במברקו מ - 6 באוקטובר בלשון זו : “ בהגיע הצבא לעומק שנקבע ( כ -10 ק ” מ ) ינסה להחזיק מעמד ] מול התקפות הנגד של צה ” ל [ ועל פי התוצאות של שלב זה יקבע ההמשך ” . ההמשך לפי המשתמע מן המברק - התקפה לעבר המעברים . כבר בליל ה - 7 באוקטובר התריע זמיר בישיבה בלשכתה של גולדה נגד יציאה להתקפת הנגד בחזית הדרום למחרת היום ואמר : “ המצרים בדיוק מחכים להתקפה מעין זו , שלנו ” . עתה הוא התריע שצה ” ל שיחק לידיהם ב - 8 באוקטובר והשחית לריק טנקים רבים בהסתערות על כוחות חי ” ר . בעקבות זאת יצא זמיר נגד המגמה שהסתמנה באותה עת בצה ” ל לצאת להתקפה מעבר לתעלה . זמיר טען כי אין לתקוף כל עוד דיביזיות הטנקים המצריות שנמצאות מעבר לתעלה לא חצו אותה במסגרת השלב השני של תוכנית ההתקפה המצרית לעבר המעברים . לגרסתו , יש לחכות שיעשו זאת , להשמיד אותן ולתקוף מערבה רק כשיהיה לצה ” ל יתרון . היום השביעי למלחמה , ה - 12 באוקטובר , היה מן הימים הקשים ביותר . כוחות צה ” ל היו עייפים משבעה ימי לחימה רצופים , ציוד הלחימה הלך ונשחק , מספר המטוסים השמישים בחיל האוויר התקרב לקו התחתון ומלאי התחמושת הלך והתמעט . האספקה הצבאית שהובטחה מארה ”ב בוששה להגיע ודומה היה שהכול מייחלים להפסקת אש שתאפשר לצבא המותש והפגוע להתארגן מחדש . באותו היום נערך דיון בקבינט המורחב בעניין המדיניות בגזרה הדרומית שבו השתתף גם ראש המוסד . הדובר העיקרי בדיון היה חיים בר - לב , שנשלח לפקד על חזית הדרום . בר - לב הציע שצה ” ל יצא למחרת היום , בלי לחכות לשלב השני של ההתקפה מצרית , להתקפה מעבר לתעלה . זאת כדי ללחוץ על המצרים ולהביא אותם להסכים להפסקת אש . יתר על כן , בר - לב טען שהתקפה היא לא רק משיקולי הפסקת אש אלא גם כדי לפגוע באותן דיביזיות שריון ממערב לתעלה “ שמיועדות לצלוח את התעלה ולנסות להגיע למעברים ] הגידי והמתלה [ , לביר גפגפה ולתל אביב ” . דבריו של בר לב מלמדים שחלק ממפקדי צה ” ל טרם הפנימו את שמסר של ראש המוסד זמיר יומיים קודם לגבי מטרות המלחמה המצריות . מפקד חיל האוויר בני פלד תמך בעמדתו של בר - לב ואילו סגן הרמטכ ”ל ישראל טל התנגד . דדו התלבט ולא הציג עמדה מגובשת בשאלת חציית התעלה , אלא תמיכה מסויגת בצליחה אם זו תביא להפסקת אש . גם עמדתו של דיין לא הייתה חד - משמעית . אולם על רקע הלכי הרוח בישיבה זו ובישיבות קודמות שנערכו במסגרות הצבאיות , ייתכן שהייתה מתקבלת ההצעה לתקוף כדי לחצות את התעלה . ההיתכנות לכך באותה העת גברה מכיוון שהדרג המדיני ראה כישלון צורב בהפסקת אש כשהצבא המצרי פרוס לכל אורכה של הגדה המזרחית של התעלה . כישלון זה ישפיע לרעה על מעמדה של ישראל בכל משא ומתן מדיני עתידי . לו התרחיש של התקפה ישראלית ממערב לתעלה היה מתממש כבר אז , ניתן בהחלט להעריך איזה סיכון היה בתוכנית כזו ומה עלולות היו להיות התוצאות לו פתחו כוחות צה ” ל בהתקפה מול 550 טנקים מצריים כשירים לחלוטין לפעולה שהיו מוצבים בגדה המערבית - בשעה שלרשות צה ” ל עמד גשר אחד בלבד לצליחה . דדו העריך בדיון שהתקפה כזו תביא לאבדות רבות כי “ זה קרב קשה מאוד , עם עוצמה רצינית נגד כוחות רבים ” . אפילו בר - לב הודה שיש בתוכנית סיכונים רבים וישנה אפשרות שההתקפה לא תתפתח היטב ואז 400 מתוך כ - 650 הטנקים של צה ” ל בדרום ינותקו ולא היחס הספקני שביטאו דברי דיין לגבי המידע של המוסד לא נעלם מעיניו של יריבו הפוליטי , סגן ראש הממשלה אלון . זה אמר לו : " עד עכשיו התגלתה אינפורמציית המוסד כמדויקת . לא הייתי מציע להתייחס לידיעה בקלות ראש ... המצרים עומדים לתקוף"
|
|