|
|
Page:24
חצתה את התעלה כדי להימנע מהתשה ואם תתפתח התשה כשצה ” ל בצד המערבי – זה תרחיש לא פחות גרוע עבורה . בישיבת הממשלה שנערכה למחרת דיווחה גולדה באופן כללי על המידע שהביא זמיר , ללא אזכור שמו , וטענה שהמצרים יסכימו להפסקת אש רק אם יופעל עליהם לחץ צבאי רב . גם המידע על הטילים הוא בעל חשיבות רבה . בבוקר ה - 20 באוקטובר דיווח דיין לגולדה שהוא שוקל לאשר לצה ” ל לכבוש את פורט פואד . אולם בהמשך אותו היום הוא אמר בלשכת ראש הממשלה שנוכח הידיעה שלסאדאת 400 טילים והוא מאיים להפעילם , לא כדאי לתת לו עילה לבוא לרוסים בבקשה לירות את הטילים . הוא הביע אפוא נטייה שלא לאשר את התקיפה בפורט פואד . חרף דיווחיו של מרוואן , הופתעה ישראל למחרת היום כשנודע שהנרי קיסינג ’ ר , מזכיר המדינה האמריקאי דאז , הגיע להסכם הפסקת אש עם הסובייטים במוסקבה . ב - 22 באוקטובר קיבלה מועצת הביטחון את החלטה 338 על הפסקת אש . האם העביר מרוואן לזמיר מידע בלתי מדויק ? לדעתי התשובה היא כן ולא . כפי שדיווח זמיר , מרוואן העביר מידע שהיה נכון ליום שבו עזב את מצרים ( כנראה 16 או 17 באוקטובר ) . לכן החמיץ שתי התפתחויות חשובות : הראשונה , ביקורו של ראש ממשלת ברית המועצות אלכסיי קוסיגין בקהיר ב - 19 - 16 באוקטובר , והלחץ שהפעיל על המצרים להסכים להפסקת אש בגלל מצבם הקשה של הסורים . ההתפתחות השנייה שהחמיץ מרוואן הייתה ההתקדמות הישראלית העצומה ממערב לתעלה , שעל מלוא היקפה נודע למצרים רק לאחר ה - 17 באוקטובר , והחששות שזו יצרה אצל המצרים . מנגד , בהמשך המערכה התברר שמרוואן צדק בהערכותיו שלפיהן מצרים אינה נוטה להסכים להפסקת אש ותנסה לגרור את ישראל למלחמת התשה . מקורות נוספים של המוסד אף מסרו שסאדאת לא יסכים להפסקת אש כל עוד נמצא חייל ישראלי אחד ממערב לתעלה אפילו אם תגיע ישראל לשערי קהיר . ב - 23 באוקטובר קבלה מועצת הביטחון החלטה נוספת , החלטה , 339 בדבר הפסקת אש . זו כללה תביעה לחזרה מיידית של הכוחות לעמדות של 22 באוקטובר , המועד שנקבע לכניסת הפסקת האש לתוקפה בהחלטה הקודמת . באותו היום השלים צה ” ל למעשה את כיתור ארמיה . 3 למרות שהקרבות נמשכו עד ה - 25 באוקטובר , וגם לאחר מכן בעצימות נמוכה יותר , הרי שהימים הבאים התאפיינו בעיקר במאבק מדיני נחוש של ישראל . לא אכנס לכל פרטי המאבק המדיני המסובך הזה אולם אציין בקצרה שהנהגת ישראל הציגה עמדות נוקשות ביותר בעניין הנסיגה לקווי ה - 22 באוקטובר . משמעותה המעשית של הנסיגה הייתה הסרת הכיתור מעל ארמיה 3 והפיכתה שוב לכוח לוחם , ואיבוד קלף רב חשיבות בכל דיון מדיני עתידי . בעניין זה נקלעה ישראל לוויכוח מר עם האמריקנים בראשות קיסינג ’ ר . בימים הבאים נערכו דיונים והתייעצויות תכופים בלשכת ראש הממשלה . בדיונים אלה שיחק ראש המוסד תפקיד מרכזי , ולצד ראש אמ ” ן מסר הערכות מודיעיניות הן לגבי כוונות הערבים והן לגבי עמדות המעצמות . הערכותיו היו יסוד מרכזי בדרך ניהול המאבק המדיני על ידי גולדה ושותפיה . למשל , בחצות ה - 26 באוקטובר העריך זמיר בלשכתה של גולדה שהאמריקאים והעולם ככלל לא יניחו לישראל להשמיד את ארמיה 3 על 20 אלף חייליה . לדבריו , כוונת האמריקאים הייתה ללחוץ למחרת על ישראל שתאפשר העברת מזון ומים לארמיה , 3 צעד שיביא למשבר קשה אתם . הערכותיו נדחו על ידי גולדה אולם בהמשך אותו היום התברר שזמיר צדק . חילוקי הדעות עם האמריקאים נמשכו ואף גברו . הוחלט שהדרך לפתור אותם היא בנסיעה של גולדה לוושינגטון , לשיחות עם קיסינג ’ ר ונשיא ארה ” ב ריצ ’ רד ניקסון . מועד הנסיעה נקבע ל - 31 באוקטובר . יום לפני כן החלו בלשכת ראש הממשלה ההכנות לנסיעה . בשעות הבוקר נפגשה גולדה עם זמיר , שמסר לה מידע מפורט על העמדות של המצרים ועל כוונותיו של סאדאת , שעליהן שמע בין היתר בפגישה נוספת שקיים עם מרוואן ב - 29 באוקטובר . מיד לאחר מכן התכנס דיון מכריע בקבינט שנועד להכין את הביקור של גולדה בוושינגטון ואת העמדות שתציג במהלכו . בתחילת הדיון מסרה ראש הממשלה שהוא אמור להתבסס על הערכות מודיעיניות שיציג זמיר - לגבי כוונות המצרים והאמריקאים גם יחד . ראש אמ ” ן כלל לא נכח בדיון . זמיר חזר בישיבה על הדברים שמסר לגולדה , שלפיהם המצרים אינם מודאגים ממצבם של הצבא ושל ארמיה 3 כי הם סומכים על הרוסים שלא יתנו לישראל לנצל את יתרונה . לטענת המצרים , כך דיווח , הם קיבלו הבטחה סובייטית לביצוע מהלך מדיני שיביא לנסיגת ישראל לקווי . 1967 זמיר הוסיף : “ המצרים טוענים שיש לסובייטים לעניין הסכמה אמריקאית שמדובר בנסיגה בשלבים ” . הראשון שבהם - לקווי 22 באוקטובר , ואחר כך בשלבים נוספים בפיקוח המעצמות ועם תאריכים מוגדרים . עם זאת הוא ציין שלמיטב התרשמותו אין למצרים ביטחון בכך ואין אישוש במסמכים . הדיווח של זמיר על ההבנה כביכול בין האמריקאים לסובייטים על תהליך שיסתיים בנסיגת ישראל לקווי , 1967 הטריד מאוד את גולדה . המידע הגביר את נחישותה שלא לוותר בעניין הנסיגה . כמה פעמים היא חזרה על אמירתה : “ זה יתחיל בנסיגה לקווי 22 באוקטובר ויסתיים בקווי 4 ביוני . ” 1967 הקשיחות הזו אפיינה גם את שיחותיה במהלך ביקורה בארה ” ב . ההמשך ידוע - ישראל לא נסוגה מעמדותיה ממערב לתעלה , אלא לאחר שהושג הסכם הפרדת הכוחות בינואר . 1974 המידע החשוב ביסס את מקומו בין ה - 3 ל - 30 באוקטובר חלפו עברו רק 27 ימים . אולם מבחינת מעמדם של המוסד ושל זמיר כעומד בראשו , דומה שחלפה כברת דרך ארוכה . ב - 3 באוקטובר התקיים דיון קריטי באפשרות שתפרוץ מלחמה וראש המוסד כלל לא הוזמן להשתתף בו . ב - 30 באוקטובר זמיר היה הדמות הבכירה בכל מה שקשור להערכות מודיעין בלשכת ראש הממשלה לקראת הבאות . אין אפוא טובה מהישיבה הזו כדי להצביע על התחזקות מעמד המוסד בעיני מנהיגי ישראל , ועל מקומו החשוב של זמיר בניהול מלחמת יום הכיפורים והמאבק המדיני שנלווה לה . זאת הן בזכות המידע שהביא בפני הקברניטים והן בזכות הערכותיו שנשענו על ניסיונו הצבאי הרב . ב - 18 באוקטובר דיווח זמיר לגולדה , לאלון ולגלילי שהנכונות ללכת להפסקת אש במצרים ובסוריה קטנה . סאדאת חי בתחושה של הישג כביר : " הוא את המלחמה שלו כבר ניצח ... הוא עכשיו מצפן לכול הערבים"
|
|