|
|
Page:יב
שלום רוזנברג דברי הקדמה וברכה בבואי להוסיף שורות הקדמה לספרו המלומד והמקיף של ידידי אמנון שפירא על האנרכיזם היהודי לאורך הדורות , מהדהדים באוזניי דבריו הפסימיים של רבי חנינא סגן הכהנים ( אבות ג , ב ) : " הוי מתפלל בשלומה של מלכות , שאלמלא מוראה , איש את רעהו חיים בלעו " . להתפלל על שלומה של מלכות - כש " מלכות " זאת הנה רומא האכזרית ! דברים קשים אלה חוזרים בתקופה המודרנית במשנתו של תומס הובס , ההוגה האנגלי , שלימד , שהאדם הטבעי הוא רשע , וללא גבולות מוסריים כלשהם . הפתרון היחיד , לכאורה , הוא ביצירת שלטון אוטוריטטיבי , שכל אדם מעביר אליו את חרותו שלו ואת סמכויותיו כיחיד , וכחלק של הכלל . מאז , הציעה ההגות הפוליטית פתרונות אלטרנטיביים שונים , ובייחוד וריאציות שונות של דמוקרטיה , שאנו , המאושרים במידה רבה , חיים בהן היום . עם זאת , סבור אני , שאף במשטרים אלה היה רבי חנינא סגן הכוהנים ממשיך להתפלל בנוסח הידוע שלו : הרי המשטר הפוליטי בנוי על חובות ועל איסורים , אך בעיקר על עונשים , על משטרה ועל צבא . ולכאורה , אין לאלה אלטרנטיבה . אלא שבאוזניי מהדהד זיכרון נוסף . חייתי בשעתו תחת משטר צבאי דיקטטורי , ולא ידענו מה ילד יום . ואז חזרה ללב רבים האופציה האחרת , של חוסר שלטון [ אנ - ארכיאה ] שהוא טוב יותר מאשר הטוטליטריזם שלפנינו , ואולי טוב יותר מכל שלטון כלשהו . כך מצד אחד , תומס הובס , שחי בעידן של מלחמות -אחים קשות , הגיע לעמדות אוטוריטטיביות ; אך , מצד אחר , הסטודנטים שלמדתי אתם , הגיעו לעמדה הפוכה : אוטופיה , של מעין אנרכיזם . אלה וגם אלה התבססו על המציאות שלפניהם , וחשפו לפנינו שני רכיבים של האמת הפוליטית , המביאים את האנושות לידי פרדוקס ואנטינומיה [ סתירה פנימית בתוך מערכת הלוגיקה ] . ואין אני יודע כלל אם אפשר למצוא ביניהם את נקודת האמצע , או את הפשרה הגואלת . האנרכיזם היהודי התחיל מנקודת מוצא שונה : לא היסטורית , אלא תיאולוגית . לפי קונספציה זו , רק הקב " ה זכאי להיקרא " המלך " . המשוואה האלילית הייתה ברורה : המלך הוא אל , בעוד שההשקפה המקראית הפכה את המשוואה : הא - ל הוא המלך . זו המערכת הפוליטית הבאה לידי ביטוי בספר שופטים . בפועל , מי הנהיג שם את העם ? אל נטעה ונאמר : הזקנים , שהרי מדי פעם בפעם עבר השלטון לשופט , שהיה בעל סמכויות רבות , כמעט מוחלטות . לפנינו אפוא מעין פשרה בין שתי האפשרויות , מערכת , שהייתה נהוגה בצורה מקבילה גם ברומא הקדם - אימפריאלית : מינוי דיקטטור בהזדמנויות מיוחדות , בעיקר בשעת סכנה של אויבים חיצוניים . המיוחד במקרא הוא ששופטים אלה נבחרו וקיבלו את סמכותם , כך או אחרת , מן השמים . לפנינו אפוא מעין פשרה מעשית בין שתי אפשרויות : בין אנרכיה טוטאלית , ובין עריצותו השרירותית של המושל . נדמה לי שבשלב זה נכון להציג את התורה הפוליטית של הרמב " ם : הבסיס של כל פוליטיקה הוא הצורך להגיע לידי יצירת חברה שתבטיח את מילוי הצרכים של האדם , וגם תאפשר את התקדמות האנושות : " האדם הוא מדיני בטבע " ( מורה נבוכים ב , ח ) . מגמה " קולקטיביסטית " זאת מקבלת את השלמתה במיוחדות האנושית , שאין לה אח ורע בעולם החי . ואילו בני האדם - הם שונים . למה חשובה המיוחדות האישית של בני האדם ? כי הציביליזציה מיוסדת על עיקרון כלכלי של חלוקת העבודה , ואם תרצו - של חלוקת הכישרונות . חלוקה זו , והמיוחדות האינדיבידואלית , יוצרת פרדוקס . מכאן מסיק הרמב " ם : " אי אפשר בשום פנים שישלם קיבוצו ] המדיני [ אלא במנהיג בהכרח , ישער פעולותיהם , וימלא המחסר
|
|