|
|
Page:7
פתח דבר בשנה השמינית לספירה , תקופת תור הזהב בשירה הרומית , כתב אובידיוס את " מטמורפוזות " ( גלגולי צורה ) , יצירה הנחשבת לאחד מנכסי התרבות המערבית . חמישים מן הסיפורים עוסקים באונס שתוצאתו היא מטמורפוזה . הבחירה במטמורפוזה כמטאפורה לאונס היא מדויקת ומצליחה להעביר את חווית ההשתנות הגופנית והנפשית הבלתי הפיכה של האישה ... את הפיכתה לחסרה , לזרה לעצמה ... היום , כאלפיים שנה לאחר כתיבת המטמורפוזות , נשים שנפגעות עדיין מהסות את קולן , עדיין לא ברור שסיפוריהן חייבים להישמע בצעקה גדולה . נטעלי בראון , בימאית הסרט מתה -מורפוזה לכל אורך ההיסטוריה נשים “ משוגעות " מתוארות , מאובחנות ו " מטופלות " על ידי גברים הפועלים מטעם הממסד הגברי ההגמוני של תקופתן . החל מאנשי הכנסייה בימי הביניים , שהעלו על המוקד את המכשפות אחוזות הדיבוק , המשך ברופאים של סוף המאה ה , 19 שטיפלו בנשים היסטריות באמצעות כליאתן במוסדות סגורים , הפשטתן , קשירתן ו " טיפולים " שכללו מכשירים וזרמי מים חזקים , וכלה ברופאים הפסיכיאטרים בני זמננו , המוסיפים לאבחן את הנשים הסובלות באבחנות מתייגות , עיוורות למקורות הטראומטיים של קשייהן , ולטפל בהן בשיטות טיפול נוקשות הכוללות כפייה , כליאה , קשירה והאכלה בכוח . בתוך תיאורים אלה של נשים ו " שיגעון " , קולן של הנשים עצמן אינו נשמע . רק עם עליית הפמיניזם של שנות ה 60 וה 70 של המאה ה 20 החלו נשים ממקצועות הטיפול לבחון מחדש את התחום של “ נשים ושיגעון " מנקודת מבטן של הנשים עצמן . ספרה של פיליס צ ' סלר , , nWome dan sMadnes שיצא לאור בשנת , 2197 מהווה פריצת דרך בחשיבה על מה שעוברות נשים הנזקקות לטיפול של אנשי בריאות הנפש — פסיכיאטרים , פסיכולוגים ופסיכותירפיסטים — מאז ימי פרויד ועד ימינו . פריצת הדרך של פיליס צ ' סלר התבססה על
|
|