|
|
Page:11
הקולנוע - ואם לדייק ' הסינמה ' - נולד בשלהי המאה התשע עשרה בצרפת והיה לדובדבן שהונח על הקצפת הסוערת של המהפכה התעשייתית . בלידתו לא פזל הקולנוע לעבר האמנות וגם לא לעבר הטכנולוגיה הישנה ההיא . הוא גם לא ביקש ' לייעל ' את חיינו , וחלוציו אף נבהלו מאופן התקבלותו בקרב הצופים , אך עם הזמן הפך למדיום ששינה את פני התרבות והאמנות בעולם כולו . לידתו של הקולנוע מלווה בחטא קדמון : בחלוף הזמן התברר שהוא בנו הממזר של האימפריאליזם הלבן ואחיו הצעיר והבועט של הקולוניאליזם . זהו מדיום גברי , פטריארכלי , ספוג בגזענות ובבוז כלפי כל מי שאינו גבר לבן , נוצרי והטרוסקסואלי . ' הסובייקט העליון' שייצג הסתכל בעליונות כוחנית על אובייקטים חלשים בחברה , כמו נשים , שחורים , צהובים , הומואים וערבים . אלא שלא במתכוון הפכו דווקא אלה לחלק מרכזי בקליידוסקופ האנושי הצבעוני המרהיב של הקולנוע לאורך שנים . ירון זליכה פוסע על מסלול שנסלל כבר קודם לכן ובוחן יצירות שאיש לא מערער על מקומן בפנתיאון הסרטים של המאה העשרים , להוציא סרט יפני פה וסרט סיני שם . הוא נותר נאמן לדומיננטיות האירופאית של הקולנוע , מאז ועד היום . במבוא שלו הוא מציין שהמאמרים המתפרסמים בספר הם עיבוד בכתב של חלק קטן מהרצאותיו הפרונטליות מול הסטודנטים . כלומר , סביר להניח שהמחבר נתן דעתו גם על קולנוע אחר , על יוצרים אחרים ועל תרבויות קולנוע שונות . אבל גם אם לא כך הדבר , אי אפשר שלא להעריך את נחישותו לשמור את ערכיו של המודרניזם המערבי , שהוא פועל יוצא של המצב הפוליטי והחברתי באירופה , לפחות במחצית הראשונה של המאה העשרים . נאמן לגישה זאת ממדר זליכה במתכוון כמה מהחטיבות המרכזיות של הקולנוע בן ימינו ומסתפק בהתייחסות מעמיקה למוכר ולידוע , וטוב שכך . כמודרניסט מושבע הוא לועג לפוסט מודרניזם ובעיקר מתעלם ממנו . הלעג מופנה במיוחד כלפי השגריר הבוטה ביותר
|
|
|