|
|
Page:13
מאפיין חשוב ביחסים אלו כפי שהם מוכרים לנו לפחות זה שתי מאות — שבדמוקרטיה השליט הוא גם הנתין ( או קבוצת הנתינים הפועלת במשותף . ( לפיכך יוצא שהגישות המקובלות לחופש הדת ולחופש מדת נעזרות בתפיסה לא ראויה של המציאות הפוליטית וכפועל יוצא — גם של טיבן של הזכויות לחופש דת ולחופש מדת . בניגוד למציאות בימים שזכויות אלו גובשו בתרבות המערבית ( בסביבות המאה השבע עשרה , ( בימינו הפרט נושא משרה ( office ) של אזרח , ומתוקף תפקיד זה הוא אחראי ליצירתן המשותפת של הנורמות הכופות של המדינה . כפי שאטען להלן , לנתון זה השפעה מכרעת על ההבנה הנכונה של חופש הדת והחופש מדת . שאלה נוספת שחיבור זה יתמודד עמה , חשובה לא פחות , היא מה צריך להיחשב " דת" לצורך ניתוח הזכויות לחופש דת ולחופש מדת . יש הניגשים לחקר זכויות אלו מתוך קבלתה , כמובנת מאליה , של הגדרה פורמלית של דת . הגדרה זו יכולה להילמד מדבר חקיקה מסוים או מהתמקדות בדתות ההיסטוריות או בדתות המוכרות בכתיבה התאולוגית או הסוציולוגית . גישה כזאת אינה יכולה להיות מספקת , לא רק כיוון שטבוע בה רכיב שמרני , אלא גם — ובעיקר — מפני שהיא איננה מתמודדת באמת עם השאלה מה הופך תפיסת טוב או עמדה מסוימת לדתית . חיי היום–יום שלנו רוויים בתיאורים של תפיסת עולם כזאת או אחרת כתפיסה דתית או אמונה כזאת או אחרת כדתית , גם אם לא מדובר בתפיסה או באמונה המתאימה לאחת ההגדרות הפורמליות של דת . חשבו על האשמה מוכרת שהופנתה בעבר כלפי תפיסות מרקסיסטיות מסוימות , שהן הפכו ל"דת" ושהאוחזים בהן נוהגים כ"דתיים . " עם זאת , אינני טוען כי הדתות ההיסטוריות — ובייחוד שלוש הדתות המונותאיסטיות — הן בבחינת שחקניות שוליות בהבנת הזכויות לחופש דת ולחופש מדת . להפך : ברצוני לטעון שגם אם צביון דתי יכול להימצא בתפיסות שפורמלית נחשבות חילוניות ( למשל , זרמים מסוימים בתוך המחשבה המרקסיסטית , ( המקרה הפרדיגמטי — ואולי החשוב ביותר — להבנת הקשר בין חופש הדת והחופש מדת לבין המדינה הדמוקרטית הוא המקרה של היהדות , הנצרות והאסלאם . הסיבה לכך היא שהקשר המיוחד בין האל לבין המאמין הוא שיכול ליצור התנגשות חריפה בין הרעיון של אמונה דתית לבין תפקיד האזרח בחברה דמוקרטית . לגישתי , הזכויות לחופש דת ולחופש מדת , יחדיו , הכרחיות כדי להפחית התנגשות זו למינימום הלגיטימי האפשרי .
|
|
|