|
|
Page:11
מבוא בחיבור זו אבקש לפתח גישה חדשה לשאלת יחסה של המדינה הדמוקרטית לדת . במרכז גישה זו עומד רעיון אחד : הכרחי לאמץ את צמד העקרונות " חופש דת" ו"חופש מדת" כדי שהסמכות הפוליטית של המדינה הדמוקרטית תיחשב לגיטימית . משתמע מכך שעל המדינה לכבד לא רק את חופש הדת של אזרחיה אלא גם , ובו בזמן , את זכותם לחופש מדת . חוקרי משפט ופילוסופים פוליטיים מתקשים לתת פשר לשני עקרונות מוכרים למשפט ולתרבות של מדינות מודרניות רבות — חופש דת וחופש מדת . הבעיה שחוקרים אלו נתקלים בה היא למעשה משולשת : ראשית , מדוע דווקא הדת ומאמיניה — הם ולא אחרים — נהנים מיחס חיובי מצד המדינה בדמות הזכות לחופש דת ; שנית , מדוע דווקא הדת ומאמיניה — הם ולא אחרים — סובלים מיחס שלילי מצד המדינה בדמות הזכות לחופש מדת ; שלישית , גם אילו היה אפשר לתת הסבר מספק לכל אחת מן השאלות שלעיל בנפרד , שאלה קשה היא אם אפשר לחשוב עליהן במאוחד , כשני חלקיו של השלם . תשובה שלילית מנביעה את המסקנה שמתח תמידי שורר בין שתי הזכויות הנידונות , ולפיכך יישובן , זו בצד זו , הוא לעולם ביטוי של איזון אד–הוקי בין זכויות המושכות לכיוונים שונים ואף הפוכים . הקושי המרכזי העובר כחוט השני בשלוש השאלות הללו הוא היחס המיוחד — לעתים לחיוב ולעתים לשלילה — שמקבלים המאמין או המאמינה . שהרי חברה חופשית היא חברה שמורכבת מריבוי של תפיסות טוב ומתרבויות שאינן מתקראות או נתפסות " דתיות . " אף על פי שאין סיבה אפריורית להניח שתפיסות אלו הן בהכרח חשובות פחות מתפיסת טוב דתית , בכל זאת אין הן זוכות להתייחסות נבדלת — לחיוב או לשלילה — במשפט ובמוסכמות החברתיות הנוהגות . דרך אחרת להביע פליאה מהיחס המיוחד שהדת נהנית ממנו היא התבוננות במגוון האופנים שהמשפט יכול להגן בהם על מאמינים , כחלופה לחופש הדת , או להגן על הלא מאמינים מפניהם , כחלופה לחופש מדת . חשבו , למשל , על המקרה הראשון של הגנה על המאמין : אפשר לתת הגנה משפטית בעזרת שילוב של זכויות כגון
|
|
|