|
|
Page:11
תקציר היועץ המשפטי לממשלה עומד בראש התביעה הכללית , מייצג את המדינה ואת האינטרס הציבורי בערכאות משפטיות ומשמש היועץ המשפטי הראשי של רשויות השלטון . בכל התפקידים האלה מוטל עליו להיות שומר סף המגן על שלטון החוק . עליו לאכוף את החוק ולהגן על עקרונותיה החוקתיים של המדינה , לרבות זכויות האדם והאזרח , ולסייע לרשויות השלטון להגשים את מדיניותן במסגרת החוק . ואולם אף שהייעוץ המשפטי לממשלה הוא אחד התפקידים החשובים ביותר ורבי העוצמה בישראל , הפיקוח והבקרה עליו לוקים בחסר . היועץ המשפטי לממשלה אינו מחויב בפרסום דוח שנתי , ופעולותיו מדווחות בקצרה בלבד במסגרת הדוח השנתי של משרד המשפטים . מקביליו במדינות אחרות , בכללן ארצות הברית , בריטניה , קנדה , אוסטרליה ואירלנד , מפרסמים זה שנים רבות דוחות שנתיים הכוללים דיווח מפורט לפי מדדים . מדוע בישראל היועץ המשפטי אינו מגדיר בפומבי את יעדיו ואת המדדים להגשמתם ? האם אצלנו היועץ המשפטי אינו חייב בשקיפות , בדיווחיות ובאחריות ציבורית בדומה למקביליו בעולם ? כדי להעריך את תפקודו נדרש מידע על בסיס מדדים ידועים , אך הציבור הישראלי , נכון להיום , אינו מקבל את המידע הזה . מטרתו של מחקר מדיניות זה היא להשלים את החסר ולהציע אמות מידה להערכת מדיניותו של היועץ המשפטי לממשלה ותפקודו . מוצגות כאן שלוש המלצות עיקריות : ( 1 ) היועץ המשפטי לממשלה יפרסם תכנית עבודה רב–שנתית ודוח שנתי מפורט . ( 2 ) אמות המידה שעל פיהן ידווח היועץ המשפטי לממשלה על פעולותיו ועל הפעולות של המחלקות שבאחריותו ייקבעו מראש על פי שלושה סוגי מדדים : ( א ) לפי תפוקות — בין היתר , כדי להגביר את שקיפות פעולותיו . ( ב ) לפי הצלחה — בהתאם לתוצאות של מימוש מטרות תפקידיו . ( ג ) לפי האיכות של תהליכי הניהול .
|
|
|