|
|
Page:10
על חברי התנועה הציונית בראשית דרכה . מעל הכול אעמוד בהרחבה על ההתפתחות התרבותית של החברה הלאומית חילונית שהחלה לצמוח באותה תקופה , כפי שהיא משתקפת בפרשת אלטנוילנד . עיקרו של הספר , לאחר המבוא , הם המקורות הרלוונטיים לפרשה , והם מחולקים לתשעה שערים . מחקר זה החל לפני למעלה מעשרים וחמש שנה . בתום כתיבת עבודת הדוקטור הטרידו אותי כמה סוגיות היסטוריות שבהן נתקלתי במהלכה . סוגיה אחת הייתה מערכות היחסים המורכבות בקרב חברי התנועה הציונית . היה ברור לי ששתי הקבוצות החברתיות המובהקות בתנועה , זו שמוצאה במזרח אירופה וזו שבאה ממרכזה וממערבה , לא חיו בשלום ביניהן . כבר אז ידעתי ששתי הדמויות המרכזיות שייצגו אותן - הרצל ואחד העם - לא הסכימו כמעט במאומה על יעדיה ומטרותיה של הציונות . באחת משיחותיי עם פרופסור יואב גלבר סיפרתי לו על התלבטויותי בסוגיה זו . הוא עודד אותי להמשיך לחקור את הנושא ולמקד את מחקרי סביב 'פרשת אלטנוילנד , ' כמודל מובהק של מערכות היחסים הללו . הוא אף הציע ש ' המכון לחקר הציונות' באוניברסיטת חיפה , שהוא עמד בראשו , יממן את המחקר . שנתיים אחר כך כבר היה בידי החומר הגולמי , אך מחמת סיבות שונות הנחתי אותו בצד . חזרתי אליו אחרי עשור , בעיקר בזכות ד " ר אהרן קידר , ששימש ראש מרכז דינור באוניברסיטה העברית . קידר עודד אותי לסיים את המחקר ואף הציע שמרכז דינור יעזור בהוצאת כתב היד לאור . שניים שבאו אחריו , פרופסור עמנואל אטקם וד"ר עודד עיר שי , דאגו , כל אחד בדרכו , שהמחקר ייצא לאור . אני מודה מקרב לב לפרופ' גלבר ולאנשי מרכז דינור . מחקר זה עשיתי בעיקר בארכיון הציוני המרכזי , עוד במקומו הישן , בבנייני 'המוסדות הלאומיים' ברחוב קינג ג'ורג' בירושלים . ד"ר היימן ז"ל , אוהב אדם ואיש יקר , שימש אז מנהלו . הוא ידע לתת לי את העזרה הדרושה , ובלעדיו לא הייתי מגיע לאן שהגעתי במחקר . גם ממשיכיו , כבר במשכן החדש של הארכיון , עזרו לי . לכל עובדי הארכיון , בשנות התשעים של המאה הקודמת ובראשית המאה העשרים ואחת נתונה תודתי . תודה למרכז זלמן שזר , שהוציא לאור את הספר , למנכ"ל מר צבי יקותיאל , למביא לבית הדפום מר יחזקאל חובב , ולמרכזת הפרסומים מעין אבינרי רבהון . יותר מכולם תודה למשפחתי . לאשתי יקירתי , אורה תמר , שליוותה אותי ואת כתב היד הזה בעשרים וחמש השנים האחרונות ; ולבנותי ובני אהובי , שהפכו בזמן הזה מילדים לבוגרים , על שליוו באורך רוח יחסי את משוגותיו של אביהם . ספר זה מוקדש לזכרו של אודי נבות זכרו לברכה , חבר ואיש יקר . אפריל 2011 יוסי גולדשטיין
|
|