|
|
Page:10
העגלה – מקבילתו של האיל בבראשית כב וסמלה של יהדות נרדפת – אשר שרדה דלקה אימתנית , שהציתה עשבי מרעה וגלי נהר כאחד , לא יכלה להתמודד עם העובדה , שאיש לא ידע " מה עליה עבר . " בכיה האנושי מסגיר את סמליותה , ומאכלת היוצאת – כמו מעצמה – מבין העצים , מביאה עליה את קצה . הטור החותם את השיר מעיד ספק על בחירה בהתאבדות מתוך ייאוש , ספק מחוסר ברירה . מחרוזת השירם הלירית של אצ " ג נחתמת בשיר בעל אופי לאומי , המציג חלופה פסימית לעקידה המקראית , שהייתה ניסיון בלבד . 18 דוגמה נוספת היא קטע מרומן ביוגרפי של עמוס עוז , " סיפור על אהבה וחושך , " המתעמת עם סיפור גן עדן . עוז אינו מסתפק בעץ החיים ובעץ הדעת , המוזכרים בבראשית , ב-ג ומוסיף עליהם עץ נוסף – עץ הרשע . הנה קטע מדברי סבו של עוז , פאפא , המוסר את גרסתו , הספק משעשעת , ספק בוכיה , לפרשת גן-עדן . רק למראה התאכזרות היה פאפא מאבד את סלחנותו המשועשעת . אל הרשעות התייחס בתיעוב . עיניו התכולות השמחות היו מחשיכות לשמע מעשים של זדון : "חיה רעה ? אבל מה זאת בכלל חיה רעה ?" כך היה מהרהר לו ביידיש , " הרי שום חיה אינה רעה . שום חיה אינה מסוגלת להיות רעה . החיות עוד בכלל לא גילו את הרוע . הרוע הוא המונופול שלנו , של נזר הבריאה . אז אולי בכל זאת אכלנו שם בגן-עדן מהתפוח הלאנכון ? אולי בין עץ החיים ועץ הדעת צמח לו שם בגן עוד עץ אחד , עץ ארסי שלא כתוב בתורה , עץ הרוע " ( הוא היה קורא לו : "עץ הרישעס , "( " ואנחנו בטעות אכלנו דווקא ממנו ? הנחש הנוכל רימה את חווה , הבטיח לה , שזה בהחלט עץ הדעת , אבל לקח אותה ישר לעץ הרישעס . אילו באמת היינו אוכלים רק מעצי החיים והדעת , אולי בכלל לא היינו מגורשים מגן-עדן . " ? ואחר-כך , עיניו שוב תכולות ומתיזות גיצים שנונים של עליצות ולצון , היה מושך והולך בקולו האיטי , החם , ומנסח במילים בהירות ביידיש ציורית ושופעת , מה שז ' אן פול סארטר עתיד היה לגלות אחר כמה שנים : " אבל מה גיהנום ? מה גן-עדן ? הלוא זה הכול רק בפנים . בתוך הבית . גם גיהנום גם גן -עדן – אפשר למצוא בכל חדר . מאחורי כל דלת . תחת כל שמיכת זוג . זה ככה : קצת רשעות , ואדם לאדם – גיהנום . קצת רחמנות , קצת נדיבות , ואדם לאדם גן-עדן . קצת רחמנות ונדיבות אמרתי , אבל לא אמרתי אהבה : באהבה כול-עולמית אני לא כל-כך מאמין . אהבה של כולם לכולם , זה אולי נשאיר לישו . הלוא אהבה זה בכלל משהו אחר לגמרי . בכלל לא דומה לנדיבות וגם לא דומה לחמלה . להפך . אהבה זה מין ערבוב משונה של דבר והיפוכו . ערבוב בין אגואיזם הכי אגואיסטי להתמסרות הכי שלמה . פרדוקס ! חוץ מזה , אהבה , הלוא כל העולם מדבר היום על אהבה , אהבה , אבל אהבה הרי לא בוחרים , נדבקים בה , נלכדים , כמו במחלה , כמו באסון . אז מה כן בוחרים ? בין מה למה בני אדם בכל זאת מחויבים לבחור כמעט בכל רגע ? או נדיבות – או רשעות . הלוא את זה כל ילד קטן כבר יודע , ובכל זאת הרשעות לא נפסקת . איך אפשר להסביר את זה ? זה הכול בא לנו כנראה מהתפוח , שאנחנו אכלנו שם : אכלנו תפוח מורעל . קטע זה יידון בהרחבה בפרק הדן במורשתה של פרשת גן -עדן על יצרה זו של עמוס עוז . 18 לא ארחיב , כדי לא לחרוג מגבולות המבוא . 19 ראו עוז , , 2002 עמ ' . 176-177
|
|