|
|
Page:13
להתייחס לישות אורגנית כלשהי . אבל אם האצבע מורה על כיוון אחר , המילה יכולה להתייחס לדמות מצוירת שמוקרנת על מסך טלוויזיה . וכשמישהו אומר ' אני פוחד מכלבים , ' הרפרנט נעשה מופשט יותר : ' כל הכלבים בעולם' או ' כל הכלבים הגדולים והמפחידים בעולם , ' ואפילו ' כל הכלבים הגדולים והמפחידים בעולם חוץ מחומי , הכלב של הוריי . ' אם בוחנים את האובייקט שהוא ישות אורגנית מסוימת שאנחנו מכנים ' כלב , ' ברור שהיצור הזה קיים לעצמו בנסיבות חוץ סמיוטיות . ואולם בו בזמן היצור הזה הוא גם אובייקט סמיוטי , לפחות בעבור אלה החולקים את הקוד התרבותי המגדיר כלב , ומאפשר להם לזהות אותו ולראות בו כזה – כלומר ' כלב' – בשעה שהם מביטים בו למשל . כדי להבין את הסימן ' זה כלב' הנאמר בזמן שהאצבע מורה , חייבים להבין את הצירוף של המילים ואת המשמעות של האצבע המורה , ולבסס את האובייקט שמצביעים עליו בתור ישות סמיוטית . אבל הנתון החושי המתקבל בשעה שמסתכלים על כלב אינו מספיק . הכרחי להחיל עליו את המושג התרבותי ' כלב' – להבין שהכלב המסוים משתייך לסוג ' כלב' – פעולה שמחייבת להביא בחשבון רק תכונות סמיוטיות ולהתעלם מתכונות פיזיות שאינן רלוונטיות ( אקו , תאוריה , . ( 167–168 כדי לפתור את הסוגיה של ' כלב' שהוא ישות אורגנית שקיימת לעצמה ובה בשעה אובייקט סמיוטי , פירס מבחין בין שני סוגים של אובייקטים : המיידי והדינמי . האובייקט המיידי הוא ' האובייקט כמו שהוא מיוצג בסימן , ' והדינמי – הוא ' האובייקט הממשי ( לא , מפני שאולי האובייקט הוא פיקטיבי מכול וכול , אני מוכרח לבחור מונח אחר , לכן , ( : מוטב לומר האובייקט הדינמי שמטבע הדברים הסימן אינו יכול לבטא , שהוא יכול רק לציין ולהשאיר לפרשן למצוא אותו באמצעות ניסיון משני' ( פירס , מבחר , . ( 498
|
|
|