|
|
Page:12
במידה רבה לנטייה של סמיוטיקנים שלא לגעת בשאלות כאלה ( אטרידג . ( 63 , ' הנטייה הזאת מובנת מאוד גם מפני שכל תאוריה סמיוטית שמבקשת להתמודד עם שאלות של רפרנטים , נאלצת להתמודד עם שאלות על אמת וערכי אמת שאינן מתיישבות היטב עם תמצית הסמיוטיקה , וגם מפני שבסימנים מסוימים שאלת הרפרנט מופשטת למדי : לסימן ' כלב' יכול להיות רפרנט בעולם העצמים הממשיים , ומה יהיה הרפרנט של הסימן ' אבל ? ' אבל מאחר שהעניין המרכזי שאני עוסקת בו כאן אינו תאוריה סמיוטית אלא טקסט ספרותי מסוים , איני מגבילה את הדיון לדיכוטומיה של מסמן ומסומן . ' תמול שלשום' הוא טקסט שמעלה באופן עקבי סוגיות שנוגעות ליחסים בין דברים לסימנים . כדברי אומברטו אקו : ( Eco ) ' עצם הדבר שהסמיוטיקה היא עובדה בעולם של עובדות מגביל את הטוהר האבסולוטי של יקום של קודים . סמיוטיקה מתרחשת בין אירועים , ורבים מן האירועים מתרחשים כך ששום קוד לא יכול לצפותם . ולפיכך היצירתיות הסמיוטית המתאפשרת בזכות קודים , דורשת שהאירועים החדשים האלה יקבלו שם ויתוארו' ( אקו , תאוריה , . ( 158 אני פונה אפוא להגדרה המפורסמת שהציע פירס לסימן , שיש בה שלוש ישויות : הסימן , האובייקט והאינטרפרטנט . סימן הוא משהו שמייצג משהו , בשביל מישהו , מבחינה כלשהי . הסימן פונה אל מישהו – הוא אדם מסוים , ויוצר במוחו סימן מקביל , שפירס מכנה האינטרפרטנט של הסימן הראשון . הסימן מייצג משהו – הוא האובייקט שלו , והוא מייצג אותו לא בכל היבט ומובן , אלא בהתייחס למעין רעיון שפירס מכנה הבסיס של הסימן ( פירס , אוסף . ( 228 , II ברור אפוא שפירס מוצא עניין בסימנים כפי שהם מתפקדים באירוע מסוים , בשביל פרשן מסוים שרואה בהם מייצגים של אובייקט מסוים . המילה ' כלב' למשל במשפט 'תראה איזה כלב חמוד' הנאמר סמוך לאצבע מורה , יכולה
|
|