|
|
Page:12
תפקידו של היוצר היה לבנות ולהרכיב את הפסיפס , לבחור את חומרי הגלם הספרותיים ולעבדם בסיפור שמעביר מסר חד שהנו רלוונטי לקהל היעד שלו . במהלך הספר אני מבקש לאתר את אבני הפסיפס שמרכיבות כל יצירה , לחשוף את המקורות שתרמו לגיבוש כל סיפור , ולפענח כיצד שולבו יחדיו בתהליך ההתהוות . בחשיפת התהוותם של מעשי חכמים עוברת כחוט השני לאורך הספר כולו גישה חדשה יחסית בחקר סיפורי חכמים , ודומני שעוד לא הוקדש לה ספר שלם . הגישה מסתמכת ברובה על מתודות מחקריות מסורתיות ומקובלות כמו ביקורת הנוסח , ביקורת מקורות , גילוי השפעות , איתור אלוזיות והבחנה בהדים ספרותיים ; אבל למרות הכלים המסורתיים , יישום הגישה לחקר מעשי חכמים הוא כאמור תופעה חדשה יחסית . תלמידי חכמים רבים התעניינו והעמיקו בספרות חז " ל מאז תקופת התלמוד . החקר המדעי של הספרות אמנם התחיל כבר לפני כמאתיים שנה , אבל העיון בהתהוותם של סיפורי חכמים החל להתפתח רק בעשורים האחרונים . הדורות הקודמים לא התעמקו בהתהוות הספרותית של סיפורי חכמים , ולרוב אף לא דנו בה משום שהם פעלו על פי הנחות יסוד שלא השאירו פתח לשאלת ההתהוות הספרותית . הנחותינו היום שונות מאלו של דורות העבר . כדי להסביר את היסודות המחקריים של ההנחות החדשות , נסקור בקצרה ובאופן סכמטי בלבד את ההיסטוריה של חקר מעשי חכמים שבספרות חז . ל '' את תולדות המחקר של מעשי חכמים ברצוני לתאר כרצף של שלוש גישות מחקריות , החופף חלוקה לשלושה שלבים , ברוח תפיסת הדיאלקטיקה ההיסטורית של הגל : שלב התזה , שלב האנטיתזה ושלב הסינתזה . השלב הראשון , שלב התזה , בא לידי ביטוי בגישה ההיסטורית המסורתית , שאפיינה את עבודת מרבית ההיסטוריונים במשך המאה התשע עשרה ורוב המאה העשרים . בשלהי המאה העשרים , בשלב האנטיתזה , ספגה הגישה המסורתית ביקורת רבה , והיום היא כבר איננה דומיננטית , אך , כפי שנראה להלן , ישנם חוקרים שעדיין מבקשים לפתחה ולשכללה . בשלב השלישי שולבו התוכנות של השלב השני עם הראייה ההיסטורית של השלב הראשון לכדי יצירת סינתזה חדשה . לפי הגישה המסורתית , סיפורי חכמים , הן באגדה הן בהלכה , מתבססים על גרעינים היסטוריים , על תיאורים אמינים של מאורעות שהתרחשו במציאות . יוצרי הסיפורים ביקשו לתאר אירועים שראו במו עיניהם , או מסורות אמינות ששמעו מאחרים . מסד ; 2 סומר , נביא קורא , עמ ' . ( 6-10 היות והספר דן בראש ובראשונה בתהליך ההתהוות ובמישור הדיאכרוני , נמנעתי משימוש בביטוי 'בין טקסטואליות , ' שעשוי להתפרש כמושג המוגבל לרובד הסינכרוני בלבד . 2 שמואל מפראי הציג את הגישה באופן ברור מאוד בספרו , ארץ ישראל , עמ' . 161-162 ראו גם את הסקירה אצל לוין , ביוגרפיה תלמודית , עמ' . 14-47
|
|