|
|
Page:יא
העובדות ההיסטורית מלמדות , למרבה האירוניה או הצער , שכוונות טובות השיגו לא פעם תוצאות הפוכות מהמקוות . ההיסטוריה מראה שממשלות רבות קיבלו החלטות שנועדו לסייע לחלשים בחברה אך התעלמו מחוקי הכלכלה , ובסופו של דבר לא הצליחו במשימה . סואל , לצד הסברים בהירים שאינם דורשים השכלה כלכלית פורמלית , מציג דוגמאות למכביר . קברניטי הכלכלה הישראלית לדורותיהם נותנים בידינו דוגמאות נוספות , המראות כיצד התעלמות מחוקי הכלכלה אינה רק אווילית אלא גם גורמת לעוול . לנוכח האינפלציה של ראשית שנות החמישים והעלייה ההמונית חפצה הממשלה להגן על שוכרי מבנים למגורים ולעסקים , ועשתה זאת בחוק " ( חוק הגנת הדייר ) 1954 , " שעיקרו קיבוע דמי השכירות לרמתם באותה העת וצעד משלים שאסר על בעלי הנכסים לממש את סיום חוזה השכירות . משמעות החוק ) שעדיין קיים למעט תיקונים מסוימים ( היא החרמת רכושם של בעלי הבתים והעברתו לרשות הדיירים , שכן עליית המחירים במשך השנים שחקה את שכר הדירה הריאלי לסכומים אפסיים . אבל העוול שנגרם לבעלי הדירות אינו סוף הסיפור ; החוק גם פגע באיכות חייהם של הדיירים בכך שעודד בעלי בתים למרר את חייהם ככל האפשר כדי שאלו ימכרו את זכותם לחיות בנכס " ( דמי מפתח ) " ויעבירו שליש מסכום המכירה לבעל הנכס כדמי הסכמה . החוק כבל למעשה את הדיירים למגורים בנכס שברבות השנים לא תמיד התאים לצורכיהם , שכן הרוכש את הזכות להתגורר בדיור מוגן מאבד שליש מהשקעתו אם הוא רוצה לעבור דירה . לחוק הגנת הדייר השלכות ארוכות טווח על מבנה שוק הדיור בישראל , וכפי הנראה הוא אחד הגורמים העיקריים למיעוט הבנייה להשכרה . הגבלה ישירה של השינויים במערכת המחירים היא אולי הצורה הבולטת ביותר של התערבות ממשלתית בתהליכים כלכליים , אך אין היא היחידה — דרך נוספת ונפוצה למדיי היא מתן זיכיונות ורשיונות שונים . מדיניות הרישוי להפעלת מוניות בישראל היא דוגמה מובהקת לאופן שבו התעלמות מחוקי הכלכלה הביאה לתוצאות עגומות . כל אזרח ישראלי העומד בתנאים בסיסיים למדיי יכול לקבל רשיון נהיגה במונית . ברם , בדומה למצב ברוב המדינות המפותחות , גם בישראל רשיון הנהיגה במונית
|
|
|