|
|
Page:10
בעיר קאליש התגוררו כ-80 אלף תושבים , מהם 25 % כ- היו יהודים . גרנו בשכונה יהודית , בבית שהיה שייך לסבי . קרובי משפחה רבים שלנו גרו בשכונות לא-יהודיות . הייתה לי משפחה גדולה בקאליש . לאמי היו חמישה אחים ואחות , שהיו נפגשים מדי פעם , בעיקר בחגים , אצל סבתא . הם היו משפחות מודרניות , יותר מהמקובל באותם ימים , שבחרו להביא לעולם ילד אחד או שניים ; הקשרים בין המשפחות היו רופפים למדי . את לימודיי בכיתה א' התחלתי בבית ספר יהודי , פרטי ויקר מאוד . בגלל מצבנו הכלכלי ( הוריי עסקו במסחר צנוע , ( עברתי ללמוד שנה אחת בבית ספר כללי , אבל בסיומה חזרתי לבית הספר היהודי . אחיי נשלחו ללמוד בבית הספר " תחכמוני" לבנים , שפעל ברוח דתית . לא ברור לי מה הניע את הוריי לשלוח אותם לבית ספר דתי . הפער ברמת הלימודים בין שני בתי הספר – היהודי והכללי – היה עצום . בבית הספר היהודי למדנו שתי שפות , פולנית ועברית . יידיש לא ידעתי . כשהגעתי לווילנה , כולם דיברו יידיש ואני , כמו גויה , לא הבנתי כלום . היו כאלה שחשבו אותי למתבוללת , כי דיברתי פולנית . בכיתה ד' עברתי לגימנסיה היהודית , שמוריה היו מצוינים . באותה עת פעלה בפולין שרשרת של גימנסיות יהודיות , שבהן עשו שתי בגרויות – בפולנית ובעברית . למדנו מגוון רב של נושאים – עברית , תנ"ך , ספרות והיסטוריה עברית . בוגרי בית הספר דיברו עברית רהוטה . כשהגעתי לגימנסיה , לא ידעתי לקרוא היטב בעברית ולכן כתבתי מילים עבריות באותיות לטיניות . כעבור שנה כבר השגתי את שאר התלמידים . היה לי מורה נהדר , שמאוד תמך בי והודות לו התאקלמתי יפה בכיתה . הייתי ילדה שובבה , בורחת מדי פעם מבית הספר , שעלותו , כאמור , הייתה גבוהה . מי שלא שילם נשלח הביתה . הייתי משוטטת הרבה עם חבריי והיינו מבלים נהדר – שטים בסירות , מטיילים בפארק הגדול וסתם משתובבים . אני זוכרת את בית הספר בכלל ואת הלימודים בפרט כחוויה חיובית ביותר . המורים התייחסו אליי מאוד יפה ושיטת הלימוד הייתה מעניינת ומתקדמת . המורים היו משכילים , חלקם שלטו בשפות רבות והשפיעו עליי ועל דרכי בעתיד . לא נערכו מבחנים , אך ניתן דגש על שיעורי בית , אבל אם מישהו לא הכין אותם , לא נפלו מהכיסאפ אני חושבת שאפילו בקיבוץ , בשנים הראשונות , פורטרט , 1937
|
|