|
|
Page:12
מבוא האמרה המפורסמת " אמור לי מה אתה אוכל ואומר לך מי אתה , " הנזכרת בספר ' הפיסיולוגיה של הטעם' ( The Physiology of Taste , 1825 ) של מומחה האוכל הצרפתי , ברילט סאבארין , ( Anthelme Brillat-Savarin , 1755-1826 ) נשענת על התובנה שמזונותיו של האדם , כמו גם דפוסי אכילתו , הם רכיבים בולטים בתרבותו ומשקפים אותה . מבחינה אנתרופולוגית וסוציולוגית נבדלות קבוצות אתניות בעולם בין היתר בסוגי מזונותיהן , באופני הכנתם ובנוהגי אכילתם . מזון ודפוסי אכילה מציינים הבדלים חברתיים , תרבותיים , סוציו אקונומיים ומגדריים , והמשמעויות שלהם משתנות משולחן לשולחן . המשולש ' גאוגרפיה מזון תרבות' מבטא את הזיקה שבין תפוצתם של מיני צמחים ובעלי חיים באזור גאוגרפי מסוים לבין התרבות והדת המקומית . מצאי הצמחים ובעלי החיים המקומי מהווה את משאב המזון הבסיסי והעיקרי של החברה . התלות במזון גורמת לכך שרכיבי מאכל נוטלים חלק אינטגרלי לא רק בתזונה אלא גם בעולם התרבות והדת , למשל , בטקסי פריון או בהודיה על בואם של יבולים חדשים . אחת הדוגמאות הבולטות לקשר שבין גידולים חקלאיים מקומיים לבין ריטואל דתי ביהדות היא ' שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל . ' גידולי יסוד ים תיכוניים אלו , המאפיינים את החקלאות הארצישראלית הקדומה , נטלו חלק בפולחן העברי הקדום בטקסי המקדש ( הבאת ביכורים , מנחות , נסכי יין ) וגם בשגרת יום יום בפעילות דתית מחוץ למקדש ( מצות חלה , ברכות . ( המציאות החקלאית השפיעה על עולם הרוח ( גיבוש תכנים , סמלים , טקסים , ( אך גם לחוקי הדת ומנהגיה הייתה השפעה על עיצוב המטבח ומזונותיו , למשל , חוקים המגבילים את סוגי המזון המותרים לאכילה ( כשרות ) או מנהגים של אכילת מאכלים סמליים ( מאכלי חג . ( בקרב היהודים 1 דוגמה מאלפת להשתקפותם של הבדלים סוציואקונומיים במזון ובדפוסי אכילה מצויה בספרות המדרש : " מעשה בשני תינוקות שהיו מן שכונה אחת , והיה ] 'א חד ] בן עני וא ] ' חד ] בן עשיר , והיו הולכין לבית הספר בכל יום , בן העשיר היה הולך לבית הכנסת ועמו חתיכות בשר וביצים מה שהוא מתאוה כל דבר ממה שהיה אביו מותיר . בן העני היה הולך לבית הכנסת ועמו שני חרובין , והיה רואה לבן העשיר מה שיש עמו ונפשו מתעגמת עליו" ( דברים רבה , מהדורת ליברמן , פרשת עקב . ( סיפור זה מצביע על הפערים בסוגי האוכל שהביאו עימם תלמידים צעירים לבית הספר בתקופת חז"ל . מבחינת איכותם הקולינרית והיכולת להשיגם בשר וחרובים הם מאכלים השונים זה מזה באופן ניכר , ואשר על כן הם נחשבים לסמנים מעמדיים מובהקים . בתקופת המשנה והתלמוד אכילת בשר בימי החול או מידי שבת בשבתו היתה מנת חלקם של עשירים . רוב האוכלוסיה אכלה בשר רק בימי מועד ושמחה , ואילו עניים מרודים אכלו בשר לעיתים נדירות . זנים נחותים של חרובים נחשבו למאכל בהמה ויש מהם ששימשו למאכל בקרב מעוטי יכולת כלכלית שקטפו אותם מעצים הגדלים בשטחי הפקר . על אכילת בשר בימי חז"ל ראו ספראי , בשלהי , עמ' ; 91 קרויס , קדמוניות , עמ' ; 216-206 ברושי , מזונם , עמ' . 26-25 על החרוב ראו בערכו . על היבטים שונים באשר ליחס שבין מזון ותרבות בחברות שונות בעולם ראו את דברי ההקדמה של קוניהאן וואן אסטריק , מזון ותרבות , עמ' 7-1 ובמגוון המאמרים המובאים בספר זה . 2 גם בעמים אחרים יש דוגמאות לשילוב גידולים חקלאיים מקומיים בפולחני המקדשים שלהם , למשל , טקסים הקשורים לאורז ( Oryza sativa ) במקדשי מים באינדונזיה וטקסים הקשורים לתירס ( Zea mays ) בקרב האינדיאנים באמריקה . 3 הגבלות הקשורות לסוגי מזון מסוימים ( למשל , איסור אכילת חזיר ) או הגבלות אכילה בזמנים מסוימים ( למשל , צומות ) מאפיינים חברות ותרבויות רבות . כך , למשל , הראסטאפריאנים בג'מייקה ניזונים ממאכלים צמחוניים בלבד ; המוסלמים אינם אוכלים בשר חזיר ואינם שותים אלכוהול ; ההינדים נמנעים מאכילת פרות , ואילו קתולים אדוקים מתנזרים מאכילת בשר בימי צום הלנט , Lent ) ארבעים הימים שלפני חג הפסחא . ( בין מחקרי היסוד המנסים להציע הסברים אנתרופולוגיים לתופעות של ' אכיל / לא אכיל , ' הקיימים במטבח העולמי והמשתנים מחברה לחברה ומתקופה לתקופה , הם מחקריהם של קלוד לוי שטראוס , הנא והמבושל , ושל מארי דגלאס , טוהר וסכנה . בעניין זה ראו גם הריס , החזיר הנתעב , עמ' ; 79-67 רון , לא על החזיר , עמ' . 104-102
|
|