|
|
Page:9
פתח דבר ' ברכות הנהנין' על גידולים חקלאיים ומוצריהם תופסים מקום מרכזי בספרות היהודית לאורך כל התקופות ההיסטוריות . מחקר זה עוסק לראשונה בצורה מקיפה ושיטתית בברכות על רכיבי מזון מהצומח במשנתם של חכמי ישראל , מגירוש ספרד וגילוי העולם החדש ועד לזמננו . במהלך המחקר נבחנו התמורות , שחלו בתחום ההלכה והמזון בחמש מאות השנים האחרונות , לאור ההתפתחויות ההיסטוריות והטכנולוגיות של סוף ימי הביניים והזמן החדש . המחקר התמקד במאורעות היסטוריים מכריעים בתולדות העולם הכללי והעולם היהודי , כגון גילוי אמריקה וחדירתם של גידולי תרבות אל המטבח היהודי ; התמורות שחלו בתחום החקלאות ; ובמידת מה , ההשלכות של התפשטות תורת הקבלה . בחינת הנושא מבוססת בעיקרה על מקורות ההלכה והמנהג וכן על מקורות חיצוניים המשלימים את תמונת הצומח ושימושיו . יסודו של ספר זה בעבודת דוקטור שכתבתי במסגרת המחלקה ללימודי ארץ ישראל ולארכיאולוגיה ע"ש מרטין זוס באוניברסיטת בר אילן בשנים תשנ-ה"תשנ"ט . מדריכיי ומלוויי היו פרופ' יהודה פליקס ז"ל מהמחלקה לבוטניקה וללימודי ארץ ישראל וד"ר מאיר רפלד מן המחלקה לתלמוד . כאן ההזדמנות להוקיר שוב את מסירותם לעיצובו של מחקר זה לאורך כל שנות כתיבתו ואף לאחר מכן . במהלך המחקר שימש בעבורי פרופ' פליקס , שלדאבוני נפקד מקומו עמנו היום , עדות חיה ומרתקת לחיי היהודים באירופה לפני מלחמת העולם השנייה . עד גיל , 17 טרם עלותו לארץ , הוא חי בפולין בעיירה קוסוב , ופעמים רבות חשף בפניי את הרקע הבוטני והקולינרי של היהודים שם , על פי זיכרונותיו . כיליד הארץ , העוסק בעולם יהודי תרבותי נכחד , היו דבריו רקע חי להבנת דבריהם של פוסקי אשכנז , שעסקו בשאלות הלכה שמקורן בעולם הריאליה של ארצותיהם . בהקשרים שונים הרגשתי במהלך המחקר את ה'מתח' שבין ארץ ישראל לבין ארצות הנכר שחיו בהן היהודים . ברכות על מאכלים , כמו אלה הנמנים עם ' שבעת המינים , ' שמרו על התודעה של ארץ ישראל בקרב היהודים שבתפוצות . ההקשר הרעיוני של הברכות ( טוב הארץ ) לצד אזכוריה של הארץ בנוסחאות של חלק מהברכות ביטאו בעבורם נוסטלגיה של ארץ בלתי נשכחת . מצד זה , גם אם מלכתחילה לא תוקנו הברכות בעבור הגלות העתידית , הרי שתרומתן לשמירת הזיקה לארץ עשתה את שלה . מצד אחר , בדיוק בכיוון ההפוך , עם החזרה לארץ ישראל לאחר אלפיים שנות גולה הביאו אתם היהודים למדינת ישראל עושר קולינרי מרשים , המותיר בתודעה הלאומית העכשווית של הקולקטיב את קורות היהודים ומזונותיהם מן העבר . את פרות מחקרי אני מגיש לפני קוראיי לאחר עריכה מחדש והוספת פרקים וסוגיות שהתחדשו לי בעשור האחרון . הרגשתי צורך להפוך שוב בסוגיית המזונות והמאכלים ולחדשה , שכן הגעתי למסקנה כי נושא זה זוכה לאחרונה לעדכונים ולשינויים רבים . תהליך הגלובליזציה העולמי וחדירתם של מזונות ושל תפריטי אוכל אתניים מאזורים שונים בעולם משפיעים על מפת המזון העולמית ומציבים בפני הפוסקים אתגרים חדשים ומגוונים . אחד האירועים שדחפו אותי לעשות מעשה היה ארוחה במסעדת קוהינור בירושלים , המתמחה במאכלים של המטבח ההודי . זכורני שמעבר לחוויה הקולינרית והגסטרונומית הייחודית הייתי עסוק באותו ערב , ביני לבין עצמי , גם בפענוח הלכתי של הברכות על מנות המזון הבלתי מוכרות שהוגשו אל השולחן . מחקר זה היה בעבורי מנוף להתרפקות נוסטלגית אל העבר ואל מחוזות ילדותי המוקדמים בתל אביב בראשית שנות ה 70 של המאה העשרים . הקהלים והעדות שהגיעו לארץ מארצות שונות בעשורים שלפני כן , הביאו עמם שלל מאכלים , תבשילים וקינוחים , כך שהסביבה שחייתי בה הייתה כור היתוך אנושי תרבותי וגם גסטרונומי . אני זוכר את הטעמים ואת הניחוחות של ה'דברים הטובים' של אז , למשל , המלבי הלבן המוצף בסירופ פטל , את הסחלב החם המתובל בקינמון ובסוכר שנמכר בימות החורף , את הרחת לוקום המתוק בניחוח מי ורדים , את שקיות התורמוסים והבורקס ( בתוספת
|
|