|
|
Page:H13
לאומית , שהתקיימה עד סמוך לביטול העצמאות הפולנית — והמשיכה להתקיים גם בעידן בתר החלוקות . יתרה מזאת , המדינה הפולנית שהשכילה לקיים את האוטונומיה של קבוצות אתניות שונות ולא עודדה התערבות בענייניהן הפנימיים , מילאה תפקיד חשוב ביותר בביצור הזהות הלאומית המובהקת של יהודי מזרח אירופה . מה שאירע , לשיטת שזר , לאחר חלוקות פולין , היה שבפולין ' נטולת המדינה' התפתחו החל משלהי המאה השמונה עשרה שתי מגמות , שהיו זרות למורשת מלכות פולין ליטא : מחד גיסא גרס האגף השמרני בלאומיות הפולנית שיש לדחוק את היהודים מן החיים הכלכליים ולהרחיקם מן החברה הלא יהודית ; מאידך גיסא אימצו אנשי האגף הליברלי את העמדה האמנציפציונית , ברוח עקרונות המהפכה הצרפתית , שיש לבטל לחלוטין את האוטונומיה היהודית ולהטמיע את היהודים בתרבות הפולנית . וכך כתב בשנת תרע"ו , בימים שבהם עסקו רבים בשאלת מעמדם העתידי של יהודי האימפריות הרב לאומיות בשנים שלאחר תום מלחמת העולם : שתי מגמות אלו שמרו על יתרון השפעתן בציבוריות הפולנית כל השנים . דחיקה או טמיעה , חרם או התפלגות , אלה הן האלטרנאטיבות היחידות שהעמידה לפני היהודים פולין המשועבדת . כך דיברה — נשתמש כאן בלשון של ההיסטוריה היהודית — הפולנאות הגלותית . פולין של העת החדשה המוקדמת הולידה אפוא אותה ישות אתנית תרבותית שכותבי ההיסטוריה ברוח חכמת ישראל שללו , בעוד ההיסטוריונים הלאומיים היהודיים , ושזר ביניהם , העלו למדרגת ערש הקיום הלאומי בעבר , בהווה ובעתיד . החוסן הלאומי של יהודי מזרח אירופה שרד אל מול הכוחות החסלניים שהפעילו יחדיו המדינה הריכוזית מחוץ , והאליטות היהודיות מבפנים : אולם העם הפולני לא חדל מהיות עם גם לאחר שבטלה מדינת פולין . כיוצא בזה לא איבד העם היהודי את אופיו הלאומי גם לאחר שחוסלה האוטונומיה היהודית . השאיפות להטמעת היהודים בתרבות הפולנית לא הצליחו , כשם שלא הצליחו השאיפות להטמעת הפולנים בתרבות הגרמנית והרוסית , להוציא רובד דקיק של עריקים ובוגדים . שזר עמד על הדמיון וההקבלה בין הלאומיות הפולנית והלאומיות היהודית , וצפה מעין התחדשות עתידית של מה שהיה במזרח אירופה בטרם החלוקות : שני הלאומים ישובו ויכוננו מערכת יחסים שתושתת על הכרה בזכויות הקיבוציות של מיעוטים לאומיים . חשיבתו ההיסטורית הדיאלקטית של שזר הביאה אותו לראות בהתעוררות התנועה הלאומית היהודית של סוף המאה התשע עשרה ( ובמקביל בלאומיות הפולנית בת אותה מאה ) תוצר מחודש ורענן של מיזוג האופי ה'לאומי' שהיה לקהילה היהודית לפני אבדן עצמאותה של פולין עם השפעות התקופה המודרנית , וכך כתב : ודאי שנתחדשה תרבות הרוח בתוך היהדות , אבל אופייה הלאומי של תרבות זו לא נחלש . הן העם הפולני והן הציבור היהודי הם בגדר חטיבות לאומיות , שנתייחדו היסטורית ושיש בהן כוח קדומים מספיק , כדי להתנגד התנגדות נמרצת ביותר לכל ניסיון של כפייה . וכשם שכל קונסטלאציה מדינית חדשה מעוררת מחדש בדרך הטבע את תקוותו הישנה של העם הפולני לקימום עצמאותו הלאומית , כך בהכרח ובאופן אורגאני מתעוררת גם שאיפתם של היהודים לקימום זכות ההגדרה העצמית שלהם בתחומה של אותה הארץ . 10 שם , עמ' . 220 11 שם , שם . 12 שם , עמ' . 221-220
|
|