|
|
Page:13
פשטנית ואכזרית כאחד : האימהות חוצצת בין האישה לבין "החיים , " בין אם "החיים" משמעם לימודים וקריירה אקדמית , בין אם "החיים" הם קיום נוודי , משוחרר מחובות ומאחריות לאחרים . התבוננות בשלושת הרומנים מגלה קווי דמיון ברורים בין הילדים שאמם עזבה אותם בילדותם . אף אחד מהם לא הצליח לפתח אישיות בוגרת , עצמאית והרמונית , המאפשרת לבעליה להשתלב בהצלחה בחברה שבה הוא חי . כולם פיתחו מנגנוני הגנה חזקים , אבל מנגנוני ההגנה שהקנו להם את היכולת לשרוד , הפכו אותם למבוגרים המנוכרים הן לרגשותיהם והן לרגשות האנשים שסביבם . תיאוריית ההתקשרות ( attachment theory ) מעניקה כלים הולמים לדיון בגיבורים אלה , ואני דן בה בקצרה בדברי הסיכום לשלושת הרומנים האלה . פרויד וממשיכי דרכו הדגישו את הנזקים הכבדים העשויים להיגרם לילדים שלא זכו לאם אוהבת ותומכת . המחקר הפמיניסטי של עשרות השנים האחרונות העביר במידה רבה את הדגש לעול הכבד הכרוך באמהות עצמה ולמחיר הגופני והנפשי שהאמהות משלמות . המתח הזה בין הדגש על האם לבין הדגש על צאצאיה מתבטא בסיפורת העברית בשאלה מיהו הקורבן . כדי להעצים את יסוד הקורבן נעזרים סופרים עבריים רבים ברמזים לדמותו של הקורבן האולטימטיבי : ישו הנוצרי . סופרים כעמוס עוז ודוד שיץ מותחים קווי דמיון בין הילד הנעזב על ידי אמו לבין ישו . לא במקרה גיבור העשב והחול של שיץ נקרא עמנואל , שמו של ישו במסורת הנוצרית , ולא במקרה הוא רואה את עצמו כקורבן . השאלה מיהו הקורבן , האם או ילדיה , עומדת במרכז הפרקים הבאים . הרומן השני של אלאונורה לב , הבוקר הראשון בגן עדן , ( 1996 ) מתרכז בערב אחד שבו צועדת הגיבורה ההרה מבית קפה תל אביבי לביתה . בדרך תוקפים אותה צירי לידה , והיא ממשיכה , אם כן , ללכת לא לביתה אלא לבית היולדות . תיאור התחנות בדרכה מעלה על הדעת את התחנות בווייה דולורוזה . אכן , המטפורה המרכזית של הרומן יוצרת השוואה עקיפה בין העובר שנושאת הגיבורה ברחמה לבין הצלב שנושא ישו על גבו . מי שנושא כאן בחטאם של הרבים , מי שמכפר על חטאי האנושות , איננו ישו , אלא האישה היולדת . הרומן מתאר בשכנוע רב את הקורבן הכל נשי כמו גם את הקורבן הנשי המיוחד לחברה הישראלית הכוחנית
|
|