|
|
Page:11
הקדמה הרב פרופ ' דניאל שפרבר חז " ל וחכמי הדורות עמדו על החשיבות העליונה של רציפות המסורת . הם ביססו את דעתם , בין היתר , על הפסוק במשלי א , ח : ] " שמע בני מוסר אביך ] ואל תטש תורת אמך . " ובימי הביניים ניסחו את האמרה 1 המפורסמת והנפוצה בספרות ההלכה " מנהג ישראל תורה . " מצינו כי חכמי הדורות קבעו שאין לשנות אפילו ניגוני תפילות , קריאת התורה וכן מבטא ודרך הגיית לשון העברית בתפילה ובקריאת התורה שאדם 3 קיבל מבית אבותיו . והוא הדין אף בשיטות פרשנות הלכתא גבירתא , שכל אחד יאחז בפסיקה ה " עדתית " שלו - אשכנז , ספרד , עדות המזרח 4 וכדומה . יחד עם זה , מי שעובר ממקום שנהגו בצורה מסוימת למקום שנוהגים אחרת , וכוונתו להשתקע במקום החדש , " נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם , ואל ישנה אדם מפני המחלוקת " ( משנה פסחים ד , א . ( הווי אומר , שיש נסיבות שבהן אדם משנה ממנהג אבותיו במידה מסוימת , ומקבל על עצמו מנהג אחר , והדברים ידועים . ואולם מה בנוגע לקהילה שלמה שעברה ממקום למקום , ויש לה מסורת משלה מקדמת - דנא , מסורת המתבססת על פסוקי המקרא , שהתפתחה ונקבעה , ככל הנראה , עוד לפני תקופת חז " ל ופרשנותם ההלכתית ? האם עליהם לזנוח כליל מסורת של עשרות דורות ואלפי שנים !? או שמא ניתן לומר כמאמרם ז " ל : "במקומו של ר ' יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב " ( חולין קטז ע ?( א " האם דינה של קהילה שלמה שנעקרה ממקומה כדין יחיד שעובר ממקום למקום ?
|
|
|