|
|
Page:13
מפעם אחת ורק כשהתאפשר להם לעצב את מפגשי הלמידה וההתייעצות באופן שמוכר להם יותר וכשהם שולטים בתכנית , החלו להופיע גילויים של למידה ותחושות סיפוק מהשהייה בצוותא . כנראה גם המשוב על הצלחה במשימות עשה את שלו בהקשר זה . קבוצות בתוך ארגונים מפתחות שגרות מוכרות , ואלה הופכות גם לסוג של הגנה מפני היסודות עתירי חוסר הוודאות שכה מאפיינים את עבודתם . כך , גם אירוע הייעוץ או ההנחיה מתפענח בתיווך של מסגרות ההתייחסות שיש למשתתפים . מסגרות אלה נעות בין מוכר ללא מוכר , בין מעורר חרדה לבין מרגיע , בין משימתי לבין לא רלבנטי , בין משהו המתויג ' נכשל' לבין משהו המזוהה כהצלחה . כדי לנוע למתכונת הידברות חדשה ( במיוחד כשהיא נשענת על ספונטניות , על חיפוש רגעים של חיות , על הכרה בערך הסיוע ההדדי ועל חיפוש של דיבור ' מלא , ' לא ריטואלי באופיו , ( נחוץ להכיר בכוחן של המסגרות המתווכות את ההתנסות ובנחיצות שלהן למשתתפים . לעתים , בלי לשנות הרבה מהתוכן , התאמת המסגרת או שינוי הדרגתי בה מאפשרים תנועה מחוויה של חוסר טעם ושל חרדה מציפה לתחושה של ערך ושל משמעות . זהו גם יסודה של ההתארגנות : המרת ריבוי האפשרויות וחוסר הוודאות ביסוד של סדר מומצא שחברי הקבוצה מצליחים להיקשר אליו , ושמבחינתם ניתן לכונן בתוכו גם חוויות חשובות של חופש ושל טעם ותחושת תכלית . על היועץ כמנחה לעבודת היועץ עם הקבוצה הארגונית כמה רבדים : הוא אובייקט להתייחסות של הקבוצה , כבעל סמכות חיצונית המושווית תמיד לסמכויות הפנימיות בארגון ולבעלי סמכות מוכרים מהעבר ; הוא זר ובכך דורש להבהיר את מה שנחשב מובן מאליו וגם מפר סוג של שיווי משקל נתון ; ככל שרק ניתן הוא משמש מ ֵ כל לתלונות , לביטויי אי נוחות ולחרדות המתעוררות בהקשר הקבוצתי . המנחה גם נקשר בשינוי אפשרי של המובן מאליו ובמה שהתמסד כשגרה חוזרת , ובכך מעורר תקווה וחרדה כאחת . מה יכול המנחה לעשות לנוכח דברים אלה ? ראשית — להבין כי הרבה ממה שמופנה אליו ( בייחוד כשזה עמוס ומוגזם ) אינו בהכרח משוב לאופן תפקודו במפגש אלא הד לאיכות הייחוס והטעינות שמתעוררת בקבוצה כלפיו , ושמטען זה הוא גם מפתח לחקירה ולפענוח נחוצים בקשר שבין המנחה לקבוצה . הציפיות שמופנות אלינו כאנשי מקצוע אינן בהכרח מידתיות ואינן בהכרח קשורות למעשינו בפועל ; אך יש להן ערך כיוון שהן מעניקות לקשר הנרקם סיכוי להפוך לבעל משמעות , כך שבאמצעותו יקרו בהמשך שינויים שחברי הקבוצה מעוניינים בהם ואינם מצליחים לממשם לבד . שנית — להבין שקבוצה היא מרחב קונפליקטואלי עתיר ניגודים . ברובד מסוים הניגודים הם בין המנחה לקבוצה ובין חברי קבוצה שונים לבין זולתם ; ברובד אחר זהו ביטוי לניגודים הקיימים אצל כל אחד מחברי הקבוצה פנימה . ניגודים אלה מגיחים לא אחת נוכח מאבק , אתגור או גילויי עוינות . אם כן , הנחיית קבוצה כרוכה בפרקטיקה של עדות לגילויי תוקפנות , וטמון בה גם הסיכוי ( והסיכון ) לשמש כתובת לתוקפנות זו או מ ֵ כל שמוכן לסבול אותה , להעיד עליה , לפרש אותה ולחפש נתיבים שיאפשרו טרנספורמציה שלה .
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|