|
|
Page:10
בארגון ניתנת תשומת לב מיוחדת להתקבצות בתוכו כשזו חוצה גבולות פורמליים , כשהיא מודגשת , מופגנת או אף נוכחת באופן הנחווה כלא מידתי או כשמופיע קושי ביחסים ( בין בשל יריבות בתוך הקבוצה ובין בשל קושי ביחסים עם בעל תפקיד זה או אחר . ( דווקא חוסר ההתאמה או החריגה ממה שנחשב משימתי ומותאם הם שמעוררים את תשומת הלב לחיי הנפש האינטנסיביים המלווים את החיים יחד גם בעת שגרה . ואכן , השייכות הקבוצתית שעשויה להיות מעוררת , מדרבנת ומלאת חיים , יכולה בו בזמן גם לגרום סבל רב ולעורר חרדה עזה . ( Obholzer , 1999 ) ביטוייה של חרדה זו עשויים להיות מגוונים : שתיקה , דברנות ופעלתנות יתר , מיקוד העוינות בחבר מסוים בקבוצה ועוד . אם מופעלים בארגון פיקוח והסדרה פורמלית מהודקת של דפוסי השיח והשהות המשותפת , ובמיוחד אם נאסרים גילויי תוקפנות או עוינות , או שאלה מוכחשים בשם אחווה נדרשת או מופגנת , מחפשים הרגשות האסורים נתיב חלופי , לגיטימי לכאורה , ל ְ ב ִ טּוּ י ָ ם . אובייקטים מעולמם של חברי הארגון נטענים אז במשמעויות עודפות , ואלה הופכות אותם לכלי שרת בזיקה לדרמה המודחקת . העולם הטעון של השייכות לקבוצה יכול להתבטא ביחס אל הקבוצה כמכלול , ביחס אל עמיתים ספציפיים בקבוצה וגם ביחס לממונה . הוא יכול להגיח בהתפרצויות מפתיעות או לקבל גוון חתרני יותר — להתקיים במרווחים המתאימים לצד התנהגות נשלטת וממושמעת יותר המופיעה באופן גלוי . רגע שלישי מנהלת בארגון במגזר השלישי פנתה אליי כיועץ ארגוני , לאחר שזיהתה קושי חוזר בצוות הניהול שלה : הפגישות האישיות שלה עם העובדים היו ענייניות ומספקות בעיניה , אולם סדר היום של ישיבות הצוות , שהיו עניין של שגרה , הופר שוב ושוב בעילה זו או אחרת ; את מרכז השיח תפסו תלונות קשות ועמוסות מרירות שהופנו אליה כמנהלת , תמיד עם עילה מידית ודחופה . כשהתחלתי להיפגש עם הצוות ( במידה מסוימת בד בבד עם ישיבות העבודה הסדירות שלו ) במגמה ללמוד במשותף על המתרחש ולנסות להגיב לו , מצאתי כי הדברים מתרחשים שוב ושוב גם לנגד עיניי . גם בנוכחותי הפנו אנשי הצוות טענות קשות כלפי המנהלת הממונה , ויצרו מצג של אחידות כשהסבירו לה עד כמה היא כושלת ובלתי ראויה . כשהסתיים זמן המפגש הם חזרו לעבודתם השוטפת בנפרד , כאילו דבר לא קרה . כשהערתי על כך באחד מהמפגשים המשותפים הראשונים הגיבה לכך חברת צוות : " אולי זה לא רע . העבודה שלנו קשה מאוד ומלאת מתחים . אז אנחנו באים לכאן , פורקים את המתח ואת הכעס שלנו , ויכולים בעקבות זאת להמשיך לעבוד כרגיל . " אולם המנהלת חוותה את הדברים כסיוט קשה , מעין ' חלום רע' המתרחש בכל מפגש צוות , כאילו היא נעקדת בו ( כהיפוך של הסיפור המקראי ) בידי אנשי הצוות , שמבחינתה 'כולם היו בניה . ' לא פעם נוגע הקושי גם ליחסי הסמכות המתהווים בצוות . אלה הם מקור שכיח לציפייה , לתלונה ולכאב . אלה גם מקרים שכיחים שבהם מוזמן יועץ או מנחה כדי לעבוד עם הצוות על המתרחש בו , בדרך כלל מתוך תקווה שהמצוקה תוקל ויתאפשר לצוות תפקוד משימתי
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|