|
|
Page:8
מצאתי די מהר שהעיניים במפגשים הקבוצתיים נשואות אלי , בתקווה מסוימת שאגרום לשינוי במהלך הדברים ( מתוך מחשבה שאולי לשם כך בעצם הביאו אותי לארגון , וגם מתוך תפיסתי כסמכות נוספת ואחרת בחדר . ( מדי פעם הסתננה לדיבור המשותף הציפייה שאולי בדרכי שלי אני ' אחנך' אותו , אגרום לו לנהוג בנועם הליכות ( שהיה בזוי בעיניו ונחשב מבחינתו מס שפתיים המסווה תוקפנות מסוג מגונה יותר , ( ארסן את בוטותו או לפחות ' אראה לו' מה הוא בעצם עושה , כי לי הוא עשוי אולי להקשיב . הוא , לעומת זאת , היה מישיר מבט אלי כאומר : " אתה רואה עם איזה צוות עליי להתמודד " ? כך מצאתי כי פגישות הצוות משמשות לא אחת במה למחזה שבו הצוות מופיע פגוע ונעלב , כמו חסר אונים , נוכח מנהל מאשים ו'צודק' המוצא עצמו בכל פעם מתאכזב מחדש . מחזה זה חזר ונשנה בלי שהדבר יגרום למנהל או לאנשי צוותו לנטוש את הארגון או לחלופין יוביל לתפנית בעלילה . ארגונים והתארגנות כרוכים לאורך כל הדרך בחיים בקבוצה . במישור הפורמלי מדובר בעיקר בקבוצות משימה , שבהן ההצדקה להתחברות היא נושא , תוצר או תהליך שהנוגעים בדבר מבקשים לקדם . לא כל דבר יכולים יחידים בארגון לעשות לבדם , והשותפות הקבוצתית יכולה להעניק מיקוד וגיוון ולדרבן להשגת תוצאות . ( Katzenbach & Smith , 2002 ) במישור הבלתי פורמלי מופיעות התקבצויות אחרות , שמבטאות את הזיקות הנפשיות הנרקמות בין היחידים בארגון ואת הרשת הסבוכה של משמעויות שנצרפת ונארגת בחיים הקבוצתיים בארגון . הזיקות הנפשיות מייצגות גרסאות ייחודיות שאינן בהכרח פרי כוונה מודעת בקשר לעילת החיבור יחד ולדרך לפעול במרחב המשותף . זיקות אלה , שבעיקרן מתהוות בתהליך של התארגנות עצמית , עשויות להתקשר לזהויות אלה או אחרות של המשתתפים , לנסיבות מלכדות או מפרידות , או לכל אות אחר המעיד על עניין , קרבה , יחסים ודרך להתפתחות , או שאף יוצר אותם . בהקשר זה הציע ביון ( 1992 ) להבחין בין ' קבוצת העבודה , ' המתייחסת למטרות הקבוצה ולהיבט המשימה בפעולתה , לבין ' קבוצת ההנחה הבסיסית , ' שעוסקת בהתארגנות לא מודעת על יסוד פנטזיה משותפת . החבירה הקבוצתית יכולה להתאפיין בדינמיקה של תלות , של עוינות ושל מנוסה או בזוגיות . שלוש וריאציות אלה ( והיו שהוסיפו להן בעקבות ביון גם אפשרויות נוספות ) משקפות מערכות זיקה דמיוניות אל האובייקט הקבוצתי המשותף , והן בגדר הסברים חלופיים לשאלה מה עושים חברי הקבוצה יחד . לעתים המישור של קבוצת העבודה והמישור של קבוצת ההנחה הבסיסית הולמים זה את זה , אך לא אחת הזיקה בין שני מישורים אלה רופפת או אף מתגלה ביניהם סתירה . לא תמיד ערים בארגון לפער זה שבין תכלית פעולתה של הקבוצה לבין ההתרחשות הרגשית הטוענת אותה . השיח הארגוני הרווח טוען לענייניות , בוחן התרחשויות במונחי תכלית ותועלת ורואה בכל מה שחורג מכך סוג של ' רעש , ' תקלה או דבר שיש להתגבר עליו . כביכול הארגון ' ער , ' דרוך ומשימתי כל העת , אחוז רק במציאות . אך כפי שציין דידיה אנזיה , ( Anzieu , 1984 ) בחיים הקבוצתיים מופיעה איכות חלומית שעשויה להיות מתעתעת ולטשטש את בוחן המציאות . הן החלום הן המציאות עמוסי אותות וסמלים ונוטים להיות משכנעים , אך מה שמבחין ביניהם הוא מצב התודעה והיכולת לפרספקטיבה . ובכלל , מי מאתנו יכול ליצור הפרדות מלאות בין מציאות
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|