|
|
Page:9
הקדמה המחקר המוצג בספר זה חושף מאפיינים משותפים של מספר סרטים , המצדיקים לדעתי את הכללתם בקבוצת ייחוס אחת . אופי התכונות שיוצגו חורג מן המקובל בהקבצה הז'אנריסטית הנוהגת , ועל כן , על בסיס מעמדן המובהק של מספר תכונות מבניות של סרטים אלה , אני מעדיף לקבצם כ"דגם קולנועי . " זוהו שנים עשר מאפיינים של הדגם הנדון והם מוצגים בפרק א בשני שלבים : תחילה מזוהים המאפיינים בהקשרם הטכני , כתופעות משותפות בסרטים . אחר כך נידונה תרומתם של המאפיינים לפוטנציאל הפרשני פילוסופי של הסרטים . לאור התוצר הייחודי של שילובם של מאפייני הדגם וכדי לבדלו מדגמים אפשריים אחרים , אני מכנה אותו " דגם הקולנוע האופציונלי . " המושג " קולנוע אופציונלי" מקורו בזיקה האופציונלית שמתקיימת בין האפיזודות השונות בכל אחד מן הסרטים , כפי שהיא מתפרשת על בסיס מאפייני הדגם . ביכרתי את המושג " אופציונלי" על פני " אפשרי , " " בררתי , " " הסתברותי" או " חלופי , " משום שהוא מבטא בעת ובעונה אחת את שתי המשמעויות המובחנות במינוחים עבריים אחרים – הן את זיקת הבררה והן את זיקת האפשרות . משמעותה של בררה קשורה לכושרנו ואף לתביעה שלנו מעצמנו לבחור . משום כך , מושג הבררה הוא נקודת מוצא לדיון בשאלות מתחום האתיקה . משמעותה של אפשרות קשורה לטבעו של היש כאפשרי , ואף ביותר מאופן אחד . על כן מושג האפשרות הוא נקודת מוצא לדיון בשאלות אונטולוגיות מחד גיסא , ומאידך גיסא בשאלת מעמדן של ההכרה ושל הפרשנות – הן פרשנות המציאות והן פרשנות הסרט . הכריכה של שתי המשמעויות נוסכת במושג " אופציונלי" את הנופך הפילוסופי שלו בכלל , ואת הסימפטומטי לדגם בפרט , שאני מזהה בראש ובראשונה בסרטים עצמם . במבוא אני משרטט את קווי המתאר של הדגם , ומתייחס למעמדו כקבוצת ייחוס עבור הסרטים הנכללים בו . הדגם נוטע את הסרטים בהקשר פרשני מובהק , המצטרף אל ההקשר הפרשני הרחב והדינמי – " ההקשר החי . " לדעתי , ניתן ליישם את גישתו הפרשנית / קוגניטיביסטית של אדוארד ברניגן , תוך כדי התאמתה , גם על תופעה קולנועית החורגת מגבולות הסרט היחיד . מעמדו המרכזי של ההקשר כמרכיב פעיל
|
|