|
|
Page:11
מהערים הגדולות והועברו לעורף למשפחות מארחות או למוסדות שהוקמו לשם כך . הוא הגיע למסקנה שהניתוק מאימם גרם לילדים טראומה חסרת תקנה . הוא פיתח את תורת ההיצמדות ( attachment ) בין ילדים ואימם . בולבי טען שכבר בגיל שלושה חודשים זקוקים הילדים לקשר מתמיד ומתמשך עם האם , לפחות עד גיל שלוש או ארבע . נטען שאפילו לניתוק של שעות אחדות יש השפעה שלילית על הילדים . מעונות יום ואפילו גני ילדים מזיקים , כי מנתקים את הילדים מאימם בגיל צעיר מדי . תורה זו ושלוחותיה הניחה שאימהות היא תפקידה העיקרי של האישה . כאם היא אחראית לרווחתם הגופנית והנפשית של ילדיה . כך נשללה מן הנשים הלגיטימציה להשתלב במערכת ציבורית , תעסוקתית או פוליטית מחוץ לביתה , כל עוד ילדיה קטנים . תורתו של בולבי ספגה ביקורת מתודולוגית , תיאורטית ועקרונית רבה . נטען שמחקרו העיקרי של בולבי נערך על מספר קטן של ילדים במצב קיצוני ואין להכליל ממנו . מנקודת ראות רעיונית נטען שלתורה זו יש , בכוונה או שלא בכוונה , הטיה אידיאולוגית שמשרתת את המצב הכלכלי תעסוקתי אחרי מלחמת העולם השנייה . בזמן המלחמה תפסו הנשים מקומות עבודה גם בעיסוקים גבריים . כעת , משחזרו הגברים מהמלחמה , היה אינטרס לפנותן כדי לתת את מקומות העבודה לחוזרים מהמלחמה . תורת 'ההצמדות' סיפקה לגיטימציה מכובדת לנשים לסגת משוק העבודה , שנעשתה כביכול לטובת הילדים . המבקרים את בולבי לא מוצאים תמיכה תיאורטית מספקת לאישוש תורתו . מחקרים שנערכו על ילדים במצבים שונים מצאו שהפרדה מהאם הייתה טראומטית בעיקר כשלא נמצא מחליף או מחליפה שיכול לשמש עוגן בטוח לילד הקטן , או שהילד התנסה קודם לכן במצב טראומתי . ( Rutter 1981 ) בכתביו המוקדמים נמנע בולבי מלהתייחס לאב , ורק בכתביו המאוחרים הוא מתחשב "ביחידת הורים" שבה ילדים יכולים לפתח קשר הדוק עם שני ההורים . אמנם סגנון המגע בין אבות לילדים שונה מסגנונן של אימהות , אך אב יכול למלא תפקיד הורי שישרה ביטחון בילדו . בולבי ותלמידיו ניהלו מאבק עיקש נגד מעונות יום . אולם מחקרים על ילדים במעונות יום ( Meihuish 1990 ) הראו שילדים בני שלוש שהיו במעונות יום היו חברותיים יותר ולא בעייתיים יותר מאשר ילדים שנשארו בבית עם האם . בולבי הניח שילדים נולדים ומתחנכים במשפחה של אב מפרנס
|
|
|