|
|
Page:9
פתיחה תבן אץ ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו הילדים עמדו על הבמה וביצעו את הקטע המקראי שהלחין יהודה שרת . בקהל ישבו מאות חברי קיבוץ יגור , בני יגור שעזבו , בני המשפחה של יהודה , חברי קיבוצים ממקומות רבים וסקרנים . רוב הקהל שרו עם הילדים שעל הבמה . כמעט כולם היו סבים וסבתות . בחדר האוכל הייתה התרגשות רבה . המצטופפים היו בעברם הרחוק אלו שדקלמו את הדקלום הזה . כשגדלו ילדיהם , דקלמו הם אחריהם . בערב הזה , במסגרת קונצרט של מקהלת הגליל העליון ומקהלת הילדים של האזור , הם שבו להגדת פסח הקיבוצית . הגדת ילדותם . כידוע , ההגדה הקיבוצית השיבה את הסיפור המקראי של יציאת מצרים להגדה של פסח . רוב הקהל שנוכח בביצוע הסדר של יגור , אותו קהל שדקלם עם הילדים , אינו יודע כי הסיפור המקראי אינו מופיע בהגדה המסורתית . " תבן אין ניתן לעבדיך" - זוהי ההגדה של פסח המוכרת להם . המעמד היה מיוחד במינו . הילדים ששרו לא ידעו עד כמה הם נוגעים בלבו של ציבור זה , והציבור לא הבין איך זה קרה , כי המנגינות המוכרות לו כל כך היו לילדים כמסע אל ארץ רחוקה . " תבן אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו" הפסוק הזה מבטא לא מעט את ההרפתקה התרבותית שקיבל עליו הקיבוץ . חבורה של פועלים המחפשת את דרכה ובונה לעצמה בית , רוכשת שפה כחברה של מהגרים וחולמת על עתיד של מהפכה בונה תרבות . "לבנים לנו עשו" הייתה משימה שקיבלו על עצמם אנשים חסרי אמצעים . דלים ועייפים . האם היו מסוגלים להפוך את הווייתם לתרבות ? הקיבוץ עומד בפני סיום המאה הראשונה לקיומו ונראה כי תמיד התבן נמצא במזל של אין , והתביעה ליצירה תרבותית חיונית . יצירתו הענפה עמדה תמיד במתח גדול שבין מה שתבעה מעצמה ומה שהצליחה לעשות .
|
|
|