|
|
Page:13
מעלים את הטענה , כי דווקא בטיעוניו היסודיים של האנרכיזם הקלאסי נגד המדינה והחברה הקפיטליסטיות מצוי חומר למחשבה לתיקון החברה בימינו . ואולי יש לפרט . האנרכיזם והמרקסיזם הן שתי אסכולות סוציאליסטיות שנוצרו והתגבשו במאה הי"ט , עידן שבו השתלבו הקפיטליזם והמדינה ויחד ביקשו לעצב את החברה . ברקע התהליך , וכדי לעשותו מורכב יותר , באה התעוררות התודעה הלאומית , שניזונה לא מעט מהתפתחות הייצור הקפיטליסטי , וביקשה לעצב את המדינה כביטוי העליון של הגשמת היעדים הלאומיים . בכל אותה תקופה ביקש המרקסיזם להתעלם מהתעוררות התודעה הלאומית , וגם האנרכיזם לא הקדיש תשומת לב יתרה לנושא הייחוד הלאומי . המדינה , כפי שהלכה וצמחה בעת החדשה והגיעה לשכלול צורני עם התגבשות הקפיטליזם , היתה שונה מאוד בכל גילוייה מכל צורת ארגון ממלכתית שידעה החברה האנושית . לפיכך אין לראות בחשיבה חברתית , שיסודה היא שלילת המדינה הקיימת , בסיס לתנועה אוטופיסטית . אף כי שתי התנועות הסוציאליסטיות , המרקסיזם והאנרכיזם , נחלקו ביניהן מרות במאה הי"ט בנושא המדינה — אין בכל זאת להתעלם מהעובדה , כי מארקס עצמו ראה בניסיון האנרכיסטי האחד לעיצוב החברה שהתקיים במאה הי — ט" הקומונה הפריזאית של — 1870 אות ומופת לחברה הבתר קפיטליסטית ! גם אי אפשר לראות כתכסיס ריטורי את המדינה והמהפכה , חיבורו האחרון של מי שראה עצמו כפרשן האמיתי האחד של מארקס , לנין , בטרם נמנע ממנו לעסוק עוד בתיאוריה . בחיבור מופיעה גוויעת המדינה כיעד הסופי של תנועת הפועלים המרקסיסטית . אך דומה , שממרחק הזמן יש לבחון גם את הכישלון הגדול של הניסיון לכוע במסגרת המשטר הכלכלי הקפיטליסטי מדינות לאום , ניסיון שנעשה באירופה למחרת מלחמת העולם הראשונה .
|
|
|