|
|
Page:35
3 עצות זהב מנסיונו של חוקר מודיעין כמי שעסק מספר עשרות שנים במחקר מודיעיני בשני שירותים , חשבתי לאחרונה כי מן הראוי למסור חוויות ועצות מניסיוני . יתכן שמה שאני מעלה על הנייר עתה מיושם כבר , ייתכן שהטעויות שנעשו אז תוקנו , ולכך תקוותי . עם זאת , אני סבור שעצות אלה יהוו תזכורת לחוקרים המתחילים וסיוע לראשי המחקר . אלברט סודאי | קצין החקר מדיני של אגף המודיעין . שימש כראש המדור המדיני בענף 6 ( מצרים ) במלחמת יום הכיפורים , שהיה בין המתריעים על פרוץ המלחמה עצה ראשונה : בקיאות מעל לכל עצתי החשובה ביותר , שלדעתי חובה ליישמה תמיד , היא שכל חוקר יהיה בקיא לחלוטין בנושא מחקרו - המדינה , ההיסטוריה שלה , שפתה ועגתה . כראש צוות מחקר טרחתי תמיד לקבל תחת פיקודי רק קצינים וחיילים שיודעים את השפה הערבית ברמה נאותה . על ראש צוות המחקר לדעת את שפת נושאי מחקרו ברמה גבוהה . זו תאפשר לחוקר לקרוא עיתונים מיעדי התעניינותו , ולגלוש בתוכם גם לנושאים חופפים של חיי החברה במקום , האווירה הכללית , ואפילו חיי התרבות . יחידת חצב , העוסקת באיסוף מודיעין ממקורות גלויים ( אוסינט , ( מטפלת בנושאים הצבאיים והמדיניים הבולטים . לרוב היא מתעלמת משאר הגורמים שמגבשים את ראיית תושבי ארץ היעד ואת ענייני היומיום שלהם , המשפיעים על תחושות ההנהגה וייתכן על שיקוליה . כדי להמחיש את חשיבות הנושא , אביא כאן דוגמאות שנתקלתי בהן כראש המדור המדיני המטפל במצרים : א . עוד בתקופת נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר ומלחמת ההתשה , קראתי סיפור קצר אלגורי של נגיב מחפוז הידוע בעתון "אל - אהראם , " הזכור לי בכותרת "יילוד הסבל . " בסיפור זיהיתי מעין דימוי אלגורי של המצוקה במדינה בעת ההיא , ואולי דרישה לשינוי המצב והמדיניות . לכן הסיפור תורגם והופץ בחטיבת המחקר , עם הסבר בהתאם . בדיעבד התברר שהסופר מחפוז תמך בצעדי השלום של אנואר סאדאת . ב . הקשר המצרי לאדמה והכרזותיו של סאדאת שלא יוותר על אינץ' מאדמת מצרים . הדוגמה שהמחישה לי את הקשר היתה ידיעה עיתונאית על פשע בדרום מצרים , שבוודאי לא עניינה את חצב ולכן גם לא תורגמה לצרכניה . זה היה סיפורה של משפחת פלאחים ענפה מאוד . כשראש המשפחה נפטר , היה על היורשים להתחלק במגרש של כמה פדאנים ( פדאן . ( ר"מ 2 , 400 - גודל המשפחה והמגרש המצומצם הביאו לקרב מקומי ול 16 - הרוגים מבני המשפחה . סיפור זה לא היה יחיד במינו , אולי רק במספר ההרוגים , אך התקשר למוצאו של סאדאת כפלאח , בן כפר . לכן ראיתי בהמשך את התחייבותו לשחרר כל שעל מסיני כשאיפתו של הפלאח לקבל את אותו חלק של הפדאן שירש מאביו או מקודמו . עצתי החשובה ביותר , שלדעתי חובה ליישמה תמיד , היא שכל חוקר יהיה בקיא לחלוטין בנושא מחקרו - המדינה , ההיסטוריה שלה , שפתה ועגתה . כראש צוות מחקר טרחתי תמיד לקבל תחת פיקודי רק קצינים וחיילים שיודעים את השפה הערבית ברמה נאותה ג . באביב . 1977 נמסר בכמה ידיעות כי עיתונאי מצרי , קומוניסט לשעבר שנמנה עם קציני ההפיכה ב , 1952 - ניהל דו שיח עם ישראלי באירופה . כמו כן שבועון "רוז אל - יוסף" שלח כתב לישראל . בד בבד נאומים בפרלמנט המצרי העלו טענות נגד סעודיה , שלפיהן היא אוגרת כסף רב בעוד מצרים משלמת בדם . כל אלה היו בעיניי כסימנים – ניתן היה להסיק שהם חלק מהכנת הקרקע לשלום , מבלי לדעת על ההכנות לקראת שיחות דיין- תוהאמי במרוקו בספטמבר באותה שנה . מאותה השערה התחיל אגף המחקר במוסד להפיץ נייר סדיר על סימני שלום במצרים , שבתחילה התקבל בפקפוק באמ"ן . ד . סאדאת הצליח להתגבר על האופוזיציה הנאצריסטית באמצעות חיזוק שרידי " האחים המוסלמים" באוניברסיטאות . כך יצר הנשיא לעצמו , בלי כוונה ודעת , יסוד חתרני שהפך למוקד לצמיחת תנועות פונדמנטליסטיות אחרות כמו אלתכפיר ואל - הג'רה . במקביל התקיימו מאבקי אסלאם גם בפיליפינים , באפגניסטן ובהודו - פקיסטן . מתמונה זו שוכנעה רשות המוסד להקים מדור מיוחד לתנועות פונדמנטליסטיות . אנשי המדור הרצו לגבי התיאוריות מול שירותים בארץ וגורמי חוץ . לדאבוני , לא התייחסו כל השירותים בארץ לחשיבות ידע השפה . רבים מראשי המחלקות , הענפים והמדורים נבחרו בלי בקיאות אפילו באותיות הערביות . אני הכרתי בזמנו מקבילים בשירותים זרים שהיו בקיאים בשפות נושאי מחקריהם לא פחות ממני . אינני מתאר לי שראש היחידה הרוסית ב CIA - איננו יודע רוסית , או מי שמטפל בסין אינו מתמצא בסינית . רק לאחרונה סיפר לי קצין , שעבד עמי בעבר , כי הממונה עלי במחלקה המצרית אמר עליי לפני יום הכיפורים , "אלברט חושב כמו ערבוש" - כנראה כדי להצדיק עמדתו בוויכוח היומיומי על כוונות סאדאת לפני המלחמה . אפשר כי עמדה מתנשאת זו היתה תולדה של תחושת הכוח מאז מלחמת ששת הימים . תחושה של זלזול בערבים ובנכונותם להסתכן . הופתעתי מכך ולבטח נעלבתי , אך למעשה תמיד ניסיתי לנעול את נעלי היריב ולהעריך מה הייתי עושה אילו הייתי במקומו לאור הנתונים הקיימים . באחד מכנסי ההלקאה עצמית של אמ"ן , כשהאלוף אלי זעירא והפאנל התדיינו בלהט האם "המקור החשוב" המצרי הוא סוכן כפול או לא , ציינתי כי הדבר אינו משנה מאומה . זאת משום שאותו סוכן לא היה המקור היחיד החשוב , והתמונה הכללית מכל המקורות , לרבות החומר הגלוי , הצביעה על רצון וכוונה מצרית לצאת למלחמה . סאדאת דיבר על שנת ההכרעה ועל רצונו לנטרל את חיל האוויר הישראלי ; מנגד הוא נואש מקבלת סיני בחזרה בשל התבטאויות גולדה בפני שליח האו"ם גונאר יארינג כי "אנו מוכנים לסגת אך לא לגבול הקודם , " ודברי דיין " טוב שרם א - שיח' בלי שלום מאשר שלום בלי שרם א - שיח . "' התמונה הזו הותירה ברירה יחידה לסאדאת , כמצרי וכפלאח גאה : לצאת למלחמה שתשנה את הקיפאון שהיה . סאדאת שאף להגיע לנטרול באמצעות הטעיה - הצבת טילי קרקע -
|
|