|
|
Page:13
יותר "בוערות " מאשר בדיקת תפקיד היהודים במלחמה . ואכן , במאמר מתגלה ברנשטיין האיש מזווית חדשה : אמנם אין הוא ציוני , אך בעוד הוא בז ליהודים המתבוללים , יש בפיו אך דברים חיוביים על היהודים בעלי המודעות העצמית , שלדעתו יכולים למלא תפקיד חיוני בטיפוח הבנה בין האומות . ומעניין : כנקודת מוצא בוחר ברנשטיין , חבר הרייכסטאג הגרמני , מאמר שנתפרסם ב 1916 בשבועון האנגלי בעל המוניטין . Nation דומה , שרק ברנשטיין , כיהודי היודע לחוש בבעיות מעבר לתחום הלאומי הצר , מסוגל היה לכך בעצם ימי מלחמת העולם . מתוספים לכך קטעים מתורגמים מספרו הצרפתי של מיכאל אביטבול Deux Terres promises ( שתי ארצות מובטחות , ( שבו מתאר המחבר את מצבם של יהודי צרפת בסוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים , המתלבטים קשות בין הנאמנות לצרפת , בת המורשת הצרפתית שהעניקה להם את האמנסיפציה , לבין הכוח הציוני העולה . זאת על אף העובדה שאישים בולטים ביהדות צרפת , כשרל נטר והברון רוטשילד , פעלו זה מכבר למען יישוב הארץ . בקטעים אלה יש מעין השלמה לנושא המרכזי של הקובץ : הלכי רוח רווחים בקרב יהדות המערב בהשפעתם על עיצוב התנועה הציונית . תודתנו נתונה למחבר , על שהתיר לנו לתרגם קטע מספרו . בין הלכי רוח אלה המניעים את הכרתם הציונית של יהודי מערב אירופה , בולט בהיעדרו נושא אחד : החשש מפני הגורל הפיזי הצפוי ליהודים . ויש לזכור : הדברים נרשמו לאחר פרעות קישינוב וגל הפרעות בעקבות מהפכת 1905 ברוסיה , כשהאנטישמיות כבר החלה לקבל את תפניתה הרצחנית הבוטה . אין זה אלא סימן , שבעיני יהודי המערב - נושאיה המרכזיים של התנועה ציונית דאז - לא זאת היתה הבעיה המרכזית שניצבה בפני העם היהודי , ושאותה היתה התנועה הציונית אמורה לפתור .
|
|
|