|
|
Page:8
בראשית המאה העשרים רחבה הרבה יותר . אמנם חלקים לא מעטים מתוכה נסחפו ואולי אף אבדו בשיטפון הגדול של שתי מלחמות העולם , אך אין זה אומר שאבדו גם עקבות השפעתן על הדורות הבאים . הוא הדבר ביחס לתנועות פוליטיות שונות שהזינו את דעת הקהל בראשית המאה זרמים קונסטרוקטיביים כמפלגות הסוציאל דמוקרטיות ותנועות השחרור הלאומיות , וזרמים הרסניים כתנועות הלאומניות והאנטישמיות . אך אפשר שמנת ההרס לא תישכח ; אמת הבניין ודאי לא תיזכר עוד . הנכון הוא שהשפעתם של זרמי המחשבה האירופיים ידועה וברורה יותר על יחידים פעילים בתוך הציבור היהודי מאשר על היהדות המודרנית בכללה . מגמת הקובץ שלפנינו היא לאפשר תמונה מאוזנת יותר . היהדות המודרנית , זו שדמותה עוצבה עם נדידת המיליונים ממזרח אירופה לעולם החדש , והתנועה הציונית , זו שהביאה לגיבוש מחדש של עם יהודי במולדתו ההיסטורית ואף קיבצה בה את הציבור היהודי הגדול ביותר - את שתיהן אין להבין ללא התייחסות לזרמי המחשבה האירופית בתקופת לידתן . אין לראות בנדידת מיליוני היהודים לעולם החדש רק תוצאה של פרעות ; בגליציה לא היו פרעות ורבבות יהודים נטשוה . כך גם אין לראות בציונות אך פרי אנטישמיות לגווניה ( לא כל האנטישמים היו "פוגרומצ'יקים ;(" רבים מ " אבות הציונות" לא היו נפגעי אנטישמיות ; הרצל אכן נפגע - בימי נעוריו , אך לא כאשר נולדה בקרבו ההכרה הציונית . ליהדות של הדור ההוא היה מאבק חריף למדי על תדמיתה לעתיד לבוא . מאבק זה כלל לא רק את החוגים שבתוכם התגבשה התנועה הציונית . ראשיתו אף קדמה בהרבה להופעת התנועה הציונית . אברהם גייגר אבי הרפורמה , שבראש אמונתו הדתית עמדה מחיקת תכונות המהות הלאומית ביהדות , וש '' ר הירש אבי הניאו אורתודוקסיה , שבין עיקרי אמונתו עמדה התנגדות לכל נטייה ליישוב ארץ ישראל - שניהם נאבקו למען המשך קיומה וחיוניותה של היהדות . הבעיה המרכזית היתה , אם הבטחת עתידה של היהדות יכולה להתקיים תוך
|
|
|