|
|
Page:10
שיבזבז על כך את זמנו האוזל . הבוץ כבד , סמיך , עוטף אותו מכל עבר . לאט אבל בלי הרף הוא שוקע בתוכו , ואינו יכול למצוא נקודת משען יציבה לרגליו . באופן מפתיע , כל עוד הוא לא שקע לגמרי , הוא אינו מכיר בעובדה שהוא נמצא בביצה , שהוא שוקע ושהסכנה רבה . להפך , נדמה לו שהוא נמצא במקום חמים ומגונן , במקום מוכר . לריח הביצה האופייני – שהוא סירחון מתמשך – הוא כבר התרגל , ואפילו חושב שהוא נעים . ייתכן מאוד שהוא מזמן כבר שכח ריח אחר , של אוויר צלול , ומבחינתו – שימשיך כך . אבל היות שטבעה של ביצה שהיא בולעת את הנופלים לתוכה ואינה מרפה ביוזמתה , האדם מגלה בסופו של דבר שהוא שוקע עוד ועוד , והביצה כבר מתחילה ללחוץ על גרונו . במצב זה של חוסר בררה הוא מבין שהוא שקע בצרה . אלא שבביטחון עצמי יהיר שיצליח להסתדר לבדו , הוא מתחיל בסדרה של תנועות נחפזות שמכוונות לחלץ אותו מהמלכודת . ייתכן שהוא לא ממש רוצה לצאת מהביצה , אלא רק לשפר קצת עמדה , להתרחק לרגע מהצרה . אבל לצערו , אופי הביצה הוא שכל תנועה פזיזה בתוכה רק מחריפה את המצב , ומצוקתו של איש זה , אשר שקוע בתוכה ומסרב להבין עד תום את חומרת מצבו , מחריפה בהחלט . חולף עוד פרק זמן . האיש הסובל שוקע יותר , והמים והבוץ כבר מאיימים לחדור אל פתחי הנשימה שלו . הלחץ על צווארו יוצר חנק בלתי נסבל . זה השלב שבו יהירותו נשברת , אם כי לא בקלות , והוא מוכן לקבל עזרה חיצונית . הוא מוצא חבל דק שהושלך לכיוונו מאי שם , אוחז בו , לא אחיזה חזקה במיוחד , ומגלה להפתעתו הלא נעימה שמי שהשליך את החבל הזה עמד על שפת הביצה והחליק פנימה ברגע שהחבל נמשך . חבל . הייתה זו עזרה לא יעילה . הטובע מתחיל לחוש מצוקה ממשית . הוא מנסה להיאחז בידיים המונפות לצידו , של אחרים שנמצאים בביצה כמוהו , וגם כאן – אין זו עזרה יעילה . לעיתים הוא גורם לכך שמישהו לידו ישקע עוד יותר ; לעיתים הוא זוכה בהקלה זמנית , אך כאשר נדמה לו שהסתדר , הוא שוב שוקע ; ולעיתים יש כאלה שנשענים דווקא עליו ומאיימים לקרב עוד יותר את קיצו . כאשר מי הביצה מתחילים לחדור אל אפו , אין לו כל בררה , לאותו אדם השרוי במצוקה איומה , אלא למתוח את צווארו ולהרים את ראשו כלפי מעלה , בתקווה לאוויר ולנס או אולי רק להקלה זמנית אחרונה לפני הקץ הוודאי . מבחינתו , חוסר האונים שלו שלם . הוא נכון לכל , ויודע שאין בכוחו לשנות לבדו כלום ממצבו ( הצעד הראשון . ( כל מה שניסה נכשל , וממה שהוא רואה לידו – גם כל מה שאחרים ניסו נכשל . אלא שכאשר הוא מרים את הפנים כלפי מעלה , לכיוון השמים הרחוקים , הוא מופתע לראות חבל עבה שמשתלשל רפוי מלמעלה , ממש לידו . יותר מזה , הרבה חבלים דומים פזורים לידו , ועליהם מטפסים ניצולים וניצולות אחרים מן הביצה . בגלל גאוותו הוא סירב להביט מעלה , ולכן לא ראה עד כה את החבלים , וכמעט שילם בחייו . אבל עכשיו המצב שונה – מצב חירום . היות שאין לו כל בררה אחרת , האיש אוחז בחבל בעוצמה רבה , ומגלה הפתעה נעימה נוספת : הוא אינו צריך לטפס כלל – החבל מתרומם כאילו מעצמו , יחד איתו ( הצעד השני . ( ברור שתחושת ההקלה רבה , ויחד איתה עולה גם תחושה חדשה לו – תודה צנועה לחבל , ובעיקר לבעל החבל , הלא ידוע , אשר מושך בו מבלי להרפות ומציל איש שטבע .
|
|