|
|
Page:9
נאמנות כערך אישי – הדגשת החירות כיסוד מכונן של הנאמנות משמעה שערך הנאמנות הוא אישי . לולא הייתה הנאמנות מיוסדת על הערך של מושא הנאמנות בעבורי , כיצד יכול הייתי להיות נאמן לו , שואל רויס . טענה זו חוזרת ועולה אצל פילוסופים אחרים המצביעים על כך שהנימוק שאנו נותנים לנאמנותנו למושא מסוים הוא העובדה שמושא זה מיוחד בעבורנו , למשל : אני נאמן לילדי מפני שהוא ילד שלי , שיפוטים נורמטיביים המבוססים על אגואיזם ושיפוטים נורמטיביים המבוססים על נאמנויות , למרות ההבדלים ביניהם , חולקים אפיון בסיסי של ריכוז באני הנאמן : " אנו יכולים לכנות שיפוטים אלו שיפוטים נורמטיביים מותני–עצמי [ ... ] כשאני נאמן למשהו , אני , באופן כלשהו , רואה אותו כשלי ; הוא אובייקט בעל ערך לא אינסטרומנטלי בעבורי . " העובדה שהנאמנות מגלמת מין ערך אישי באה לידי ביטוי בכך שהיא אינה מותנית בהכרח בצידוקים שאנו מעניקים לה . כך למשל בני זוג מבטאים את נאמנותם זה לזה בנימוק הטאוטולוגי שבני זוג ראויים לנאמנות . יתר על כן , גם נאמנויות שאנו יכולים לנמקן מגלמות את האופי הקונטינגנטי של הנאמנות . שכן צידוק מטבעו מותנה ביכולת התיקוף שלו , אין לו מעמד הכרחי . היבט זה מגלם את המעמד הקונטינגנטי שבנאמנות , שעלול לחדור ללב הנאמנות עצמה ; היא נעשית לנאמנות על תנאי : אני נאמן כל עוד הנימוק נראה לי מוצדק או נכון . אבל אם הנאמנות מיוסדת על הערך הלא אינסטרומנטלי של מושא הנאמנות בשבילי , או אז הנאמנות אינה כה שבירה . אכן , נאמנויות חשובות בחיינו אינן מותנות ואיננו חווים אותן כקונטינגנטיות גם אם זהו המעמד הלוגי שלהן . לעתים יש פער גדול בין המעמד הלוגי של טענות ודיספוזיציות ובין המשקל שאנו מייחסים להן בחיים . רוב הדברים החשובים בחיינו אין בהם שום הכרח לוגי ואין הדבר פוגע בחשיבותם ומרכזיותם . בנאמנות , כמו באהבה למשל , פער זה מוסבר בכך שנאמנות מיוסדת על יותר מאשר שיקול דעת רציונלי שמטבעו הוא פתוח ולא חתום . לפיכך גם אם הנאמנות היא אישית וקונטינגנטית המחויבות לה אינה שבירה ; אדרבה , פועלים נאמנים עשויים למסור את נפשם וחייהם בשם הנאמנות , למרות מעמדה הלוגי . יתר על כן , נאמנות אינה מיוסדת בהכרח על הערך של אובייקט הנאמנות ; אדרבה , לעתים אנו מייחסים ערך למושא הנאמנות מפני שהוא מושא הנאמנות . דוגמה מובהקת לנאמנות מסוג זה היא הנאמנות לילדינו . אנו מייחסים להם ערך משום שאנו נאמנים להם ולא משום שצלחו מבחן שבו נבחנו תכונותיהם . מאחר וילדינו הם ילדינו אנו מייחסים לתכונותיהם ערך וחשיבות . זה בדיוק ההיבט הלא אינסטרומנטלי של הנאמנות . היבט זה חוזר ומתגלה כאמור בעובדה שגם אובייקטים של נאמנות שנבחרו לאחר שיקול 10 שם , עמ' . 19-18 11 אולדנקויסט , 1982 עמ' ; 175 ראו גם לאד , 1967 עמ' ; 97 פלטשר , 1993 עמ' . 14 12 ראו אווין , 1992 עמ' . 406
|
|