|
|
Page:7
עפרה צימבליסטה ) 2014–1939 ( המאוחר והמוקדם : סגירת מעגל רז סמירה עפרה צימבליסטה , מהפסלות המובילות והבכירות בארץ , הלכה לעולמה בחודש יוני האחרון והיא בת . 75 צימבליסטה נולדה בשנת . 1939 את ימי נעוריה הבוגרים העבירה בעיר תל אביב , ואליה חזרה בשנתיים האחרונות לחייה . היא עבדה כאחות מוסמכת בבתי חולים , עד שבשנת 1971 החליטה לשנות כיוון ולעבור לתחום האמנות . היא נרשמה ללימודים בבית הספר " קלישר , " ושם למדה עד . 1975 לאחר מכן השתלמה בליתוגרפיה , בתחריט ובהדפס רשת בסדנאות האמנים בתל אביב . כשם שבחייה סגרה מעגל ושבה לאחר שנים רבות לעיר שכה אהבה , כך גם בדרכה האמנותית ביקשה צימבליסטה לסגור מעגלים , וזאת מיטיבים להמחיש שלושת הפרויקטים הגדולים האחרונים שלה : בשנת 2013 הציגה צימבליסטה בגלריה משרד בתל אביב תערוכת יחיד , " כתוב בעור" ( אוצרת : רחל סוקמן 11 : ( עבודות פיסול , שעליהן רשמה המשוררת אגי משעול שירים בכתב ידה . צימבליסטה יצרה גלימות , שמלות ופרטי לבוש , שכמו נעטים על גוף נטול גוף . בהודעה לעיתונות כתבה אז סוקמן : " צימבליסטה מלבישה את פסליה הקיימים שבסטודיו . בתהליך התאמת הבגד לפסל מתנהל דיאלוג מחודש , ובמסגרתו היא מקשיבה לבקשות הפסלים שלה . ] ... [ בשלב הסופי מוסר הבגד מן הגוף , והוא נותר כפסל בגד בצבעוניות חדשה ובהירה בצבעי עור ואור . ] ... [ אל תוך התהליך הפרטי הזה הזמינה צימבליסטה את המשוררת , אגי משעול , לכתוב את שיריה . ] ... [ חלק מן השירים רואים אור לראשונה ; אחרים עברו עריכה מחודשת בהתאם למה שהכתיב הבגד . " עוד הוסיפה וציטטה מדברי צימבליסטה עצמה : " אגי , ברגישותה , למדה את תהליכי החשיבה הפלסטית , איך נכון לכתוב וכיצד להקשיב לצורות הקפלים . חששותיה לכתוב על הפסלים שלי התפוגגו עם הזמן . " אגי משעול , מצדה , כתבה על התהליך : " היום סיימתי את הפסל האחרון , המכוסה כולו תחרת מילים . זה שבהתחלה רק הבטתי בו , נגעתי בו בעט , כתבתי בזהירות משפט , הסתובבתי סביבו , התיישבתי מולו וחשתי איך אני נעשית כלים שלובים עם הריק שבתוך הגלימה , ריק שהיה פעם מישהו חי , שאת זיכרונותיו ותחושותיו אני קולטת ורושמת על גבי בגדו , ערה מאוד לבגידת הבגד בגוף או הגוף בבגד ... יושבת פעם מול החזית , הקפל הצהוב , מפתח הגלימה , ופעם מאחור , מול בליטת הרגל הנמלטת . והנה אני כבר נוגעת בו כמו באדם קרוב ומוכר . הטוש חורט בחומר המחוספס ומשמיע צליל חריקה עדינה , שהיא פסקול העבודה . לפעמים החומר מתנגד , מועך את חוד העט . אני נכנסת בקפלים , כבר יותר אינטימי הכול , אפילו סודות אני טומנת בין הקפלים הסמויים ... כתב היד הוא הדבר הכי אינטימי . אדם יכול להתפשט עד לכתב ידו . אני כותבת על בגד למי 1 שיודע לקרוא בדיו" בשנת 2013 סוגרת צימבליסטה מעגל שפתחה ב , 1984 בטרם הפכה לפסלת . באותה שנה הציגה בגלריה שרה לוי , תל אביב , את תוצאותיו של שיתוף פעולה עם המשוררת , יונה וולך , בתערוכה שכותרתה " נייר + כתב . " צימבליסטה יצרה אז ניירות ממוחזרים בטכניקה מיוחדת באמצעות נוזלים וחומרים שונים , שהתייחדו בצבעוניות ובמרקמים שונים , ועליהם כתבה וולך , בכתב ידה , את מילותיה . על כך סיפרה בזמנו המשוררת : " יום אחד באה עפרה ואמרה , ' למה שלא נעשה משהו יחד . אני אעשה נייר , ואת תכתבי עליו . ' אמרתי כן , … וכך יצאה לנו תערוכת נייר וכתב , סיפור ידידות ואהבה והשראה . " " על פי עדותה של צימבליסטה " , כותב יובל כספי , " היה קשה לשכנע את וולך להסכים לכתוב על העבודות בכתב ידה . מצד אחד , הרעיון לראות את כתב ידה , או , ליתר דיוק , שירים והגיגים שלה תלויים על הקיר כעבודת אמנות פלסטית , מאוד קסם לה , אולם לדעתה כתב ידה לא היה יפה וברור דיו למטרה זו . מה ששכנע אותה לבסוף הייתה טענתה של צימבליסטה , כי דווקא אופיו המיוחד של כתב 3 היד , המחיקות והתיקונים , מוסיפים ליצירה נופך של אותנטיות . " כפי שהעידה צימבליסטה עצמה : " הנייר היה בשבילי כמו הבשר , שעליו 4 תכתוב יונה את השירים . " השירים המופיעים על העבודות , לא ראו אור מעולם , והם מתפקדים כדימויים חזותיים לכל דבר . אלה הם , למעשה , שיריה האחרונים של וולך , כפי שמוסיף ומציין כספי . גם בתערוכת יחיד שהוצגה בראשית דרכה האמנותית וגם בתערוכת היחיד האחרונה שלה יצרה צימבליסטה קשר עם משוררות ,
|
|