|
|
Page:10
התקשרות מספקת לזולת מאידך גיסא . בלאט ובלאס ( Blatt & Blass 1990 ) טוענים כי המיזוג המוצלח בין שני התהליכים האלה והאינטראקציה ביניהם היא המאפשרת את ההתעצמות . קשה ליצור יחסי התקשרות עם הזולת ובייחוד עם אלה שמחוץ למשפחה , ללא פיתוח אינדווידואציה , וקשה להיות אינדווידואל במלוא מובן המילה בהעדר יכולת להתקשרות . ישנם צעירים השואפים לפיתוח הצד האינדווידואלי תוך צמצום ההתקשרות וישנם גם כאלה המעדיפים את ההתקשרות ורואים את האחר ואת הקשר עמו כמשאת נפשם החשובה ביותר . שתי הדגשות קיצוניות אלו עלולות ליצור חוסר איזון בין נפרדות והתקשרות וליצור קשיי הסתגלות . האינדווידואל נוטה להיות שאפתן , פרפקציוניסט ונוטה לביקורת עצמית , וזה הנוטה להתקשרות על חשבון האינדווידואליות נוטה להיות תלוי , נצרך וחסר יכולת התמודדות אישית . הנטיות הקיצוניות עלולות להתבטא בתחושות דיכאון בעלות איפיונים שונים ולהוביל להתנהגות אובדנית . בקשר לכך יש חשיבות רבה לעבודותיהם של קפלן ומלדובר ( Kaplan & Maldover 1989 ) ושל ריצ'מן , ( Richman 1978 ) שמצאו כי תלות קיצונית ויחסים סימביוטים בין המתבגר לבין הוריו יוצרים דינמיקה של הרס עצמי כפתרון לקונפליקט סביב יחסי התלות . ההתאבדות במקרים כאלה היא בריחה מן התלות . אי לכך בהבנה של התאבדות צעירים ובהתמודדות עמה יש לתת תשומת לב מיוחדת לדינמיקה המשפחתית . התרבות המערבית תובענית מאוד כלפי הצעירים . ביסודה זוהי תרבות קלוויניסטית , שבה ההצלחה היא המפתח לאושר ולהערכה . המצליח הוא אהוב האלוהים , ואהבת האל כלפי האדם מתבטאת בהצלחתו . התוצאה של ערכי תרבות זו היא שהצעירים אינם יודעים להיזהר מסכנותיה של הצלחה שאין בצדה זהירות , ואינם יודעים כיצד להפיק תועלת מיטיבה מכישלון . אם לגישות כאלו מתלווה גם האמונה כי לכל בעיה יש רק פתרון אחד , ללא תחליפים , ללא התפשרות וללא סובלנות לכישלונות זמניים , הרי שיש סכנה להיווצרות נטייה לנוקשות בגישה לחיים וקשיי התמודדות . במצב כזה כל כישלון עלול להטיל את הצעיר לתוך ייאוש נמהר . תהליך התפתחותי אחר המתאר את הקשיים של גיל ההתבגרות העשויים להתפתח תחת לחצים לנטיות והתנהגות אובדנית כרוך בשינויים שמתרחשים ב " אני . " לוינגר ( Loevinger 1976 ) מתאר את המעבר בין הילדות לבין ההתבגרות , בין היתר , כשינוי בצורה שבה המתבגר בונה את הייחוסים להתנהגותו , כלומר , בסיבות להתנהגותו לפי תפיסתו . בילדות יש נטייה לייחוסים חיצוניים לכישלונות . הילד נוטה בקלות יחסית להסביר תוצאות בלתי רצויות של התנהגותו על ידי נסיבות חיצוניות , כגון : המורה לא טובה , הילד השני התחיל להרביץ ראשון , לא אמרו לי , וכו י . השינויים המתרחשים ב"אני" של המתבגר אינם מאפשרים הסברים כאלה באותה קלות . המתבגר רואה עצמו , יחסית לילד , כמי שתוצאות התנהגותו תלויות בו לטוב ולרע . כלומר , הוא בשל יותר מבחינת קבלת האחריות על התנהגותו . תחושת אחריות זו יכולה להיות מכשלה כאשר הצעיר נתקל בקשיים בהשגת מטרותיו . מצב זה מביא לכך שהצעיר חווה יותר ויותר
|
|