|
|
Page:13
בין סוגי המבט הללו . כך , למשל , דגנית ברסט , הפעם בתפקיד הפרשנית , רואה בעבודתה העיגול ליד וירג'יניה ארכיטקטורה של מבטים המורכבת מצירוף מבטה של וירג'יניה וולף , סימון גרפי של עיגול וצורות ירח המשורבטות ביד – ארכיטקטורה המניעה את המבט אל הזניח ובכך מאפשרת את הראשי והמרכזי ; ינאי טויסטר מזהה את שורשי עבודתו קומפוזיציה מס׳ 1 במבט המעיין בעיתון ונתקל בפרט אקראי , שש נקודות בשלושה צבעים ; חגי כנען מתבונן בעבודתו של אורי גרשוני דרך מבט חסום שיוצר אי-נוחות ; מיכל היימן מספרת על אי-שביעות רצון לנוכח מבט במראה › מה שהניע את העבודה על הסדרה אני הייתי שם ; ומירי סגל מדברת על עבודתה BRB כמנגנון המונע מן הצופה להבין מה הוא רואה , שכן בניגוד לעיקרון האוקלידי של עולם חיצוני המוקרן אל עדשת העין ופוגע ברשתית , היא בחרה להציג עולם פנימי מאחורי מקרן המטיל דימוי החוצה , אל הצופים . ה"אמת , " מכל מקום , שוכנת בהופעת העבודה עצמה אך אינה מונחת על פני השטח שלה , גלויה וברורה לכל , אלא עשויה להתגלות במפגש המשוקע בין הצופה והיצירה . " מיזוג האופקים , " כתהליך דינמי בין צופים ליצירה וביניהם לבין ריבוי הפרספקטיבות הפרשניות המוצע על ידי פרשנים אחרים , מייצר ב"חשיפה כפולה" משך צפייה ממושך המחולל שהות והבנה חדשה – לא רק של היצירה , אלא בראש ובראשונה של עצמנו . ברוח השיח הפרשני , הפרויקט מבקש להפיק מבט מורכב ורב-ממדי , שיניב התמקמות חדשה בעולם . שלום שפילמן , מייסד ונשיא מכון שפילמן לצילום , הוא דוקטורנט באוניברסיטת גולדסמית , לונדון . עבודת התזה שלו עוסקת בהגדרה מחדש של מעמד התצלום מנקודת מבט פנומנולוגית .
|
מכון שפילמן לצילום
|